מלחמת העולם ה-2

מקצוע: היסטוריה, כיתה: י"א, מאת: Gal B, פורסם: 15/05/2008

3. המפנה במלחמת העולם ה-2 (בקצרה)
א. מה היו הסיבות לניצחון הבריטים בקרב אל-עלמין? מה היו תוצאות הקרב
ומשמעותו?

ביולי 1942 הבקיע קורפוס אפריקה, בפיקודו של ארווין רומל, עמוק אל תוך שטחי
מצרים. חדירה זו סיכנה באופן משמעותי את המעבר בתעלת סואץ, שהיה חיוני ביותר
לבריטים. רומל נשען על קווי אספקה ארוכים ביותר והיה במחסור תמידי בתחמושת
ותגבורות, ולכן החליט לתקוף את בעלות הברית עוד בטרם ריכזו את מלוא כוחותיהן.
הוא תקף ב 30 באוגוסט, 1942 בעלם חלפה, אך נכשל, והתחפר בהמתנה למתקפת נגד
של הארמיה השמינית של מונטגומרי. לאחר 8 שבועות של ריכוז כוחות מתקפה זו אכן
הגיעה;
ב-23 באוקטובר 1942 עד ל-3 בנובמבר 1942.
הקרב באל עלמין הוכרע בעיקר בגלל יתרון מספרי בולט לצד הבריטי.
(200,000 חיילים ואלף טנקים תקפו כוח קטן פי שניים של רומל.)
בקרב זה הצליח הגנרל מונטוגומרי לעצור את ההתקדמות של צבא רומל לעבר מצרים
והמזרח התיכון. מהניצחון בקרב זה ואילך החלה נסיגת הכוחות הגרמנים בצפון אפריקה
שהואצה בעקבות מבצע "לפיד" (נובמבר 1942) עם נחיתת כוחות בנות הברית
באלג'יר.

ב. מדוע נחשבים קרבות מידווי, אל-עלמין וסטלינגרד לקרבות מפנה במלחמה?

קרבות אלה נחשבים כקרבות מפנה מכיוון שהם תרמו לעצירת ההתקדמות של הצבא
הגרמני והיפני בחלקי עולם שונים.
קרב מידווי נחשב לקרב מכריע, ואחד הקרבות הימיים הגדולים בהיסטוריה, שכן הוא
הכה קשות את הזרוע האווירית של הצי היפני עד שהיפנים לא הצליחו להדביק את קצב
הבנייה האמריקני. מעתה היה הצי היפני חבול ברמה כזאת שהוא היה יכול להיכנס
לעימותים עם האמריקנים רק בלילות או בחיפוי מטוסים מן היבשה וכך נטתה העוצמה
הימית באוקיינוס השקט לצד ארצות הברית. כל כך חמורה הייתה התוצאה לגבי היפנים,
עד שחל איסור חמור על כל המשתתפים בקרב להעלות על דל שפתיהם את אשר
התרחש ולמעשה, רק בתחילת שנות החמישים נודע לעם היפני קורות הקרב אשר
בעקבותיו איבד את היוזמה ההתקפית ונכשל בתוכניתו לנצח את ארצות הברית. משלב
זה ואילך, עברו היפנים למגננה ברוב אזורי האוקיינוס השקט, ורק בקרבות באיי שלמה,
בעיקר באי גוודלקנל, המשיכו לשלוח כוחות ימיים חזקים כדי לנסות ולכבוש את האי
בשנית. כתוצאה מכך צבא ארה"ב
השיג עליונות מכרעת באוקיינוס השקט.
קרב אל עלמין נחשב לקרב מכריע מכיוון שכתוצאה מקרב זה, כל צפון אפריקה שוחרר
משלטון מדינות הציר.
מאז קרב סטלינגרד תפס הצבא האדום את היוזמה בלחימה עם הגרמנים בחזית
המזרחית.





ג. כיצד פעלו תנועות מחתרת נגד גרמניה הנאצית? בתשובתכם הציגו שתי
דוגמאות משתי מדינות שונות.

גופים לאומיים שמרנים שראו בהשקפתם הלאומית בסיס רעיוני להתנגדות לכובש
ובדרך כלל היו כפופים ארגונית לממשלה הגולה שישבה בדרך כלל בלונדון. קבוצות
שמאל בעיקר קומוניסטיות שראו בגרמנים לא רק כוח כובש אלא גם סוכן של
אידיאולוגיה עוינת שיש להילחם בה עד חורמה. קבוצות ימין קיצוני שראו בכיבוש
הגרמני הזדמנות אדירה לתחייה לאומית לאחר ניוון ממושך שהיה לדעתם תוצאה של
הפרלמנטריזם, הליברליזם, השפעת מיעוטים לאומיים משחיתים וקומוניסטים.

המחתרת הפולנית- המחתרת בפולין קמה זמן קצר לאחר סיום הקרבות בפולין. שרידי
חיילי הצבא שהצליחו להתחמק ממחנות שבויים שאליהם הצטרפו סרידי גופים
פוליטיים. התנועה התבלטה בגודלה ובפיעצול הרב שלה. הגוף הגדול "צבא המולדת"
שהיה כפוף למרות הממשלה הגולה בלונדון והורכב מגופים מיצגים של המפה פוליטית
הפולנית. ראשי האירוגון נשפטו ע"י הסובייטים במשפט ראווה לאחר שחרור פולין.
ארגון נוסף "הכוחות הלאומיים החמושים" בעלי אידאולוגיה ימנית פשיסטית ואנטישמית
קיצונית, רצחו רבים מיהודי הגטאות ופעילי שמאל פולנים.
בפולין היה ארגון שיצג אנשי שמאל "משמר העם" ששינה את שמו ל"צבא העם" ארגון
קטן ומבודד בשל הדימוי שלו כשלוחה סובייטית.

המחתרת בצרפת- בצרפת פעלו שתי קבוצות התנגדות, אחת הכללית שהכירה
במנהיגותו של דה-גול והשנייה בהנהגה קומוניסטית. תנועת ההתנגדות הכללית קבלה
את ההנחייה הבריטית לצבור כוח עד ליום ההכרעה, עסקה בעיקר בתעמולה, בהברחת
טייסים בריטים מצרפת ובאיסוף מודיעין למען בנות הברית. המחתרת השמאלית
תודרכה והונחתה גם לעזור באופ פעיל למלחמתה של ברית המועצות, ועסקה בפעילות
חבלנית בצד עבודה מודיעינית הסברתית. היחידים בעצם שהם הצליחו לגייס היו יהודים
פליטים ממזרח אירופה וארמנים. הם הקימו קבוצות גרילה-מאקי, אלא שהצבא הגרמני
הצליח להשמיד את רוב יחידות המאקי. שיא ההצטרפות לכוחות ההתנגדות היה ב-
1944, שעתה הגדולה של המחתרת הייתה עם הנחיתה בחוף נורמנדיה של בעלות
הברית, כאשר שידורי הבי.בי.סי קראו לחברי תנועת ההתנגדות לפגוע במערכת
הלוגיסטית הגרמנית. אף שהמחתרת של ממשלת צרפת הגולה נפלה בכוחה מן המחתרת
השמאלית הרי שעצם ההתנגדות הפכה סמל של שיבת צרפת אל חבר המדינות הלוחמות
בגרמניה.







4. יוזמות בעלות הברית עד לניצחון (1943-1945) - בהרחבה
א. אילו דיונים התקיימו סביב פתיחת חזית שנייה ומהם המהלכים העיקריים של
בעלות הברית עד לכניעתה של גרמניה?

ועידת קזבלנקה – ההחלטה על פתיחת חזית שנייה באירופה
בינואר 1943, רוזוולט וצ'רצ'יל קיימו ועידת פסגה בעיר קזבלנקה שבמרוקו. אין ספר
שהמיקום נקבע כדי להבליט בפני העולם כולו את עובדת שחרורה של צפון אפריקה
מכוחות הציר. נתקבלו בועידה שתי החלטות עיקריות:
1. הוחלט לפתוח "חזית שנייה" בדרום איטליה (סיציליה). החלטה זו התקבלה
כהיענות חלקית לדרישתו של סטלין לפתיחת חזית שנייה במערב אירופה. סטלין
רצה שחזית זו תיפתח ממערב צרפת אבל רוזוולט וצ'רצ'יל החליטו על דרום
איטליה מתוך הרצון לצמצם ככל האפשר את היקף הכיבושים של הצבא האדום
במרכז ומערב אירופה לפני סוף המלחמה.
2. הוחלט לדרוש כניעה ללא תנאי מגרמניה ומבעלות בריתה.

הפלישה לנורמנדי – מבצע אוברלורד, יוני 1944
לאחר כישלון הפלישה לאיטליה (בהתאם להחלטות ועידת קזבלנקה), הסיכמו צ'רצ'יל
ורוזוולט, בועידת טהרן, לפתוח חזית שנייה באירופה, במערב צרפת. כוחות רבים רוכזו
בבריטניה לשם כך, בפיקודו של הגנרל אייזנהאואר. הקווים הגרמניים במערב צרפת היו
מבוצרים היטב ולכן תוכנן מבצע צבאי אדיר מימדים ע"י צבאות בריטניה וארה"ב. ב-6
ביוני 1944 החל המבצע שבמהלכו הונחתו בחוף נורמנדי בגזרה ברוחב של 90 ק"מ
150 אלף חיילים ו-1500 טנקים שהגיעו ביותר מ-4000 כלי שיט, בחיפוי של 2200
מטוסים שהפציצו את הכוחות הגרמניים ומנעו מהם להכשיל את הנחיתה. כוחות נוספים
עברו את תעלת לה-מאנש (התעלה האנגלית) בימים הבאים וכעבור חודש ימים יותר
משני מיליון כוחות מבעלות הברית ניצבו על אדמת צרפת. הכוחות הגרמניים לא היו
מסוגלים לעמוד בפני מספר כזה של חיילי אויב ונאלצו לסגת לאחר שהכוחות האלה
נערכו להתקפה. ניתן לומר שהצלחת מבצע אוברלורד יחד עם התקדמות הצבא האדום
ממזרח חרץ את גורל המלחמה.

ההתפתחויות בשתי החזיתות לאחר הפלישה לנורמנדי
1. הצלחת הפלישה לנורמנדי חייבה את הצבא הגרמני להילחם בשתי חזיתות.
כוחות גרמניים רבים מועברים לחזית המערבית אך ללא הועיל. צבאות ארה"ב
ובריטנים מתקדמים לעבר גרמניה ממערב בעוד הצבא האדום מתקדם ממזרח.
2. כדי לעכב את ההתקדמות בחזית המערבית, הגרמנים מפעילים את "כלי הנשק
הסודיים" שהיטלר תלה בהם את תקוותו לשינוי פני המלחמה: טילי ה-V1 וה-
V2, בעלי ראשי נפץ גדולים מאוד. הטילים הסבו נזק כבד לאנגליה, אך לא
השפיעו על מהלך המלחמה ביבשת.
3. ארה"ב ובריטניה מפעילות הפצצות מסיביות על ערים גרמניות כמו המבורג
ודרזדן. מאות אלפי אזרחים גרמניים נהרגים והרס רב ביותר נגרם לערים.
4. כוחות ארה"ב ובריטניה משחררים את צרפת, בלגיה ושאר מדינות מערב
אירופה. תנועות פרטיזנים מקומיות מצטרפות אליהם בלחימה נגד הגרמנים.
5. מתארגנת מחתרת בקרב קצינים גרמנים בכירים כדי לחסל את היטלר ולסיים
את המלחמה. אולם בניסיון ההתנקשות בחייו של היטלר הוא רק נפצע וחברי
המחתרת נחשפו והוצאו להורג.
6. הצבא האדום משחרר בזו אחר זו את מדינות מזרח אירופה כשהמחתרות
המקומיות נלחמות לצידו. הצבא האדום משתף פעולה בעיקר עם המחתרות
הקומוניסטיות בארצות אלה.
7. ראשי בריטניה, ארה"ב וברית המועצות נפגשים בועידת יאלטה כדי לתכנן את
סיום המלחמה ולגבש את הסדר העולמי החדש שיקום אחריה.
8. כוחות ארה"ב, בריטניה וברית המועצות מכתרים את ברלין. ראשי הכוחות
הסובייטים מתקרבים לבניין הקנצלר (ראש הממשלה) והיטלר מתאבד עם קומץ
של מקורבים. אדמירל דניץ מונה לממלא מקומו של היטלר והוא חתם על הסכם
הכניעה של גרמניה, שאושר ב-9.5.1945 בברלין. הסתיימה המלחמה באירופה.

הועידות ביאלטה ובפוטסדאם
ועידת יאלטה, פברואר 1945
רוזוולט, צ'רצ'יל וסטלין נפגשו ביאלטה שבחצי האי קרים לוועידת פסגה חשובה שבה
הוסכם על הסדרים הקשורים בסיום המלחמה. החלטות הועידה:
1. גרמניה תחולק לארבעה אזורי כיבוש (צרפת הוזמנה להשתתף בחלוקה) וכן
ייעשה גם בברלין.
2. הצבא הגרמני והתעשייה הכבדה יפורקו.
3. ייעשו פעולות לעקירת הנאציזם מתוך העם הגרמני, כולל העמדה למשפט של
פושעי מלחמה.
4. אושרה "הזזתה" של פולין מערבה. המחלוקת בין ממשלתה הגולה לבין
הממשל הקומוניסטי שקם בה בחסות בריה"מ הייתה אמורה להיות מיושבת
ע"י הקמת ממשלה שבה ייוצגו שני הפלגים תוך התחייבות לקיים בחירות
דמוקרטיות בהקדם. עיקרון זה של בחירות דמוקרטיות נועד להתבצע בכל
ארץ משוחררת מידי הנאצים.
5. סטלין התחייב בפני בעלי בריתו להצטרף בלחימה נגד יפן בתוך שלושה
חודשים לאחר כניעת גרמניה.
6. הוחלט להקים את ארגון "האומות המאוחדות", במקום "חבר הלאומים" שחדל
להתקיים בזמן המלחמה.
האווירה בועידה הייתה חיובית והתבטאה בהרמות כוסית מרובות, זה לחיי זה, אך לא
היה ניתן להסתיר את העובדה שקיימות מחלוקות, שבאו לידי ביטוי עם סיום המלחמה.

ועידת פוטסדאם, יולי 1945
טרומן (נשיא ארה"ב החדש לאחר שרוזוולט נפטר), אטלי (ראש ממשלת בריטניה
הנבחר החדש) וסטלין נפגשו בפוטסדאם שבגרמניה ואישרו את ההחלטות שהתקבלו
ביאלטה על חלוקת גרמניה וברלין והחליטו על חלוקה דומה גם באוסטריה ובבירתה
וינה. כמו כן הוסכם שוב על פירוק כוחותיה של גרמניה וקביעת גבולותיה החדשים של
פולין. כמו כן נוספה החלטה בדבר המאבק ביפן והגשת האולטימטום לכניעה ללא תנאי.


ב. באילו נסיבות הוחלט על הפלישה לנורמנדיה? מי נטל חלק בפלישה לצרפת ומה
היו תוצאות הפלישה?

הנסיבות להחלטת הפלישה לנורמנדיה:
בעלות הברית החליטו לפתוח חזיתות נוספות בצפון אירופה – צרפת, כדי ללחוץ על
הגרמנים מכיוונים שונים, להקל על החדירה לגרמניה ולאפשר לרוסים להתקדם בבטחה
מן המזרח.
בשלב זה נערכו קרבות על כיבוש איטליה, ובה ההתקדמות לעבר רומא והצפון. מוסליני
הודח וצבאות גרמנים נכנסו לצפון איטליה והגיעו לעימות עם צבאות בנות הברית
שהתקדמו לעברם.
האמריקאים והבריטים בסיוע המחתרת הצרפתית תכננו וביצעו את הפלישה המוצלחת
לנורמנדיה.

הפלישה לנורמנדי הצליחה לפתוח חזית מערבית באירופה, ואילצה את גרמניה לפצל את
כוחותיה לשניים - כנגד בריה"מ וכנגד בעלות הברית המערביים (ארה"ב, בריטניה
והדומיניונים שלה, קנדה וכוחות צרפת החופשית)- דבר שהחליש את כוח עמידתה. היה
זה ציון דרך חשוב בדרך לכניעתה של גרמניה הנאצית, במאי 1945.


ג. מה היו ההחלטות שהתקבלו בועידות "יאלטה" ו"פוסטדאם" ומה משמעותן?

הועידות ביאלטה ובפוטסדאם
ועידת יאלטה, פברואר 1945
רוזוולט, צ'רצ'יל וסטלין נפגשו ביאלטה שבחצי האי קרים לוועידת פסגה חשובה שבה
הוסכם על הסדרים הקשורים בסיום המלחמה. החלטות הועידה:
1. גרמניה תחולק לארבעה אזורי כיבוש (צרפת הוזמנה להשתתף בחלוקה) וכן
ייעשה גם בברלין.
2. הצבא הגרמני והתעשייה הכבדה יפורקו.
3. ייעשו פעולות לעקירת הנאציזם מתוך העם הגרמני, כולל העמדה למשפט של
פושעי מלחמה.
4. אושרה "הזזתה" של פולין מערבה. המחלוקת בין ממשלתה הגולה לבין
הממשל הקומוניסטי שקם בה בחסות בריה"מ הייתה אמורה להיות מיושבת
ע"י הקמת ממשלה שבה ייוצגו שני הפלגים תוך התחייבות לקיים בחירות
דמוקרטיות בהקדם. עיקרון זה של בחירות דמוקרטיות נועד להתבצע בכל
ארץ משוחררת מידי הנאצים.
5. סטלין התחייב בפני בעלי בריתו להצטרף בלחימה נגד יפן בתוך שלושה
חודשים לאחר כניעת גרמניה.
6. הוחלט להקים את ארגון "האומות המאוחדות", במקום "חבר הלאומים" שחדל
להתקיים בזמן המלחמה.
האווירה בועידה הייתה חיובית והתבטאה בהרמות כוסית מרובות, זה לחיי זה, אך לא
היה ניתן להסתיר את העובדה שקיימות מחלוקות, שבאו לידי ביטוי עם סיום המלחמה.

ועידת פוטסדאם, יולי 1945
טרומן (נשיא ארה"ב החדש לאחר שרוזוולט נפטר), אטלי (ראש ממשלת בריטניה
הנבחר החדש) וסטלין נפגשו בפוטסדאם שבגרמניה ואישרו את ההחלטות שהתקבלו
ביאלטה על חלוקת גרמניה וברלין והחליטו על חלוקה דומה גם באוסטריה ובבירתה
וינה. כמו כן הוסכם שוב על פירוק כוחותיה של גרמניה וקביעת גבולותיה החדשים של
פולין. כמו כן נוספה החלטה בדבר המאבק ביפן והגשת האולטימטום לכניעה ללא תנאי.



ד. מדוע החליטו האמריקנים להטיל את פצצות האטום על יפן? ציינו את
השיקולים שהניעו את נשיא ארה"ב לפעול כך?

שיקולים מגוונים הניעו את ארצות הברית להטיל את פצצת האטום על יפן:
* לסיים את המלחמה במהירות. רק כך יתחיל תהליך שיקום העולם מנזקי
המלחמה הכבדים.
* פלישה ליפן תגרור אבדות רבות לאמריקה, ומזאת טרומן רצה להימנע
בעיקר נוכח עמידתם העיקשת של היפנים, הן הקמיקזים והן בקרבות פנים
אל מול פנים.
* טרומן רצה להראות שהוא מנהיג תקיף ורציני, כדי לבנות מוניטין דומה לשל
קודמו פרנקלין דלאנו רוזוולט.
* ארה"ב רצתה להציג את הפיתוח הגרעיני (של פרוייקט מנהטן בראשות
הפיזיקאי רוברט אופנהיימר ועמיתו אנריקו פרמי) כהישג בלעדי מרשים.
* הקדמת הרוסים. הכנעת גרמניה זירזה את פרוץ המלחמה הקרה. היה חיוני
להקדים את סטלין שכבר התחיל להזרים כוחות למזרח הרחוק כדי להצטרף
לחזית האוקיינוס השקט.
טרומן קיבל את הסכמתם של מפקדי הצבא הבכירים שלו. גורמים בכירים רבים בעולם,
ביניהם צ'רצ'יל, חשבו שהשמדת ערים יפניות היא הדרך הכדאית ביותר להכנעת יפן.


ה. מהן ההשלכות וההשפעות של הטלת פצצות האטום של יפן?

ב- 1945, היה כבר ברור לכל, כי יפן הפסידה במלחמה: גיחות הפצצה הרסו באופן
שיטתי את עריה, המצור הימי הלך ונעשה אפקטיבי יותר ויותר, האמריקנים כבשו
מחדש את כל הפיליפינים ופלשו לאוקינאווה, הרוסים הודיעו ליפנים שלא יחדשו את
חוזה הניטרליות ההדדית ביניהם והחלו בהעברת כוחות לגבולם עם מנצ'וריה וכמובן –
המשמעות של הכניעה הגרמנית בתחילת מאי הייתה שבעלות הברית יוכלו להפנות את
כל משאביהן למלחמה נגד יפן. עם זאת היה ברור שיפן תוכל לגבות מחיר גבוה מבעלות
הברית במקרה של פלישה לאיי יפן העיקריים כפי שהודגם בקרב הקשה על אוקינאווה.
כל פתרון שהוא שיביא לכניעת היפנים ללא התפשרות משמעותית מצד בעלות הברית
היה רצוי. היו מי שהציעו להבטיח ליפן את שימור מעמדו המיוחד של הקיסר היפני.
אפשרות זו נשקלה אך מימושה צפוי היה להיתקל בקשיים רבים גם לנוכח היעדר
ודאות, כי מהלך כזה אכן יוביל לכניעה יפנית וגם בשל לחץ פנימי חזק של דעת הקהל
בארה"ב שתבעה למצות את הדין עם מי שנתפשו כאחראים למלחמה. טרומן אף אמר
ב18 ליוני 1945 , בפגישה עם ראשי המטות, מזכיר המלחמה וסגן מזכיר המלחמה, כי
אינו סבור שהציבור האמריקאי יהיה מוכן לקבל ויתור על הדרישה ל"כניעה ללא
תנאים" של יפן. עם זאת במספר הזדמנויות אחרות, הבהיר הנשיא כי הוא איננו רואה
במושג ה"כניעה ללא תנאים" ערך מקודש בפני עצמו.
ההערכה שדיברה על חצי מיליון נפגעים לא עלתה במקרה. בסוף 1944 קבע מחקר של
מטכ"ל צבא ארה"ב כי פלישה אמריקאית ליפן תגבה כחצי מיליון הרוגים ועוד כפליים
המספר הזה פצועים. המחקר התבסס על ניתוח האבידות בקרב על האי סייפן שבאיי
מאריאנה הצפוניים ביוני-יולי 1944. זאת ועוד, בסוף מאי 1945 ביקש טרומן מהנשיא
לשעבר הובר, לחוות את דעתו לגבי סיום המלחמה עם יפן. במסמך שהכין כתב הובר,
כי מו"מ לשלום עם יפן יחסוך בין חצי מיליון למיליון אבידות. טרומן העביר את המסמך
לסטימסון על מנת לקבל חוות דעת מהסגל של מחלקת המלחמה. חוות הדעת אומנם
קבעה, כי הערכותיו של הובר לגבי מספר הנפגעים מוגזמות, אך סטימסון ציין במכתב
שצירף לחוות הדעת כי סיום המלחמה עתיד לגבות מספר גדול של אבידות. גם תת
מזכיר הצי – ראלף ברד, כותב בזיכרונותיו כי בפגישתו עם הנשיא טרומן ב21 ליוני
1945 טרם שעזב את תפקידו, הוא הפציר בנשיא לנקוט בטקטיקה של המשך המצור
הימי וההפצצות ולהימנע מפלישה שתעלה בחייהם של מיליון אנשים. לא ידוע אם
הנשיא הסתמך גם על הערכה זו, אך זו הוכחה נוספת לכך שמספרים כאלה היו קיימים
בשיח בכל הנוגע לפלישה. מה גם שלברד אין שום אינטרס לנפח רטרואקטיבית את
הערכותיו לגבי מספר הנפגעים שנחסכו בזכות הטלת הפצצות, שכן הוא ידוע בדיעבד
כמי שהתנגד להטלתן על ערים יפניות.