"האהבה האמיתית אינה כפי שהיא נראית"

מקצוע: ספרות, כיתה: י"א, מאת: אלי, פורסם: 15/05/2008

מהי ארספואטיקה?
ארספואטיקה זו שירה המתבוננת בעצמה. התוהה על אומנות הפיוט, אומנות
המילים. המשורר מתעניין בתהליך כתיבתו כיצד נוצר היש מאין. בשירתו המשורר
מתבונן כיצד התרחש תהליך הכתיבה, מעניק עצות כיצד ניתן לכתוב שירה באופן
ששירתו תצליח לעבור את מסננת הפרשנות של הקורא. בשירה ארספואטית אנו
עדים לביקורת עצמית והשוואה בין תהליך החוויה של המשורר ותהליך הקליטה ע"י
הקורא.
יש הגורסים כי המופלא ממך אל לך לחקור. אין צרך לחקור ולעקוב אחר מנגנון
כתיבת השירה, מסיבות רבות החשובה מביניהן היא זו העלולה להביא לשיתוק
תהליך הכתיבה.
כאשר אנו קוראים שירה ארספואטית התוהה על המילים שלה, נמצא כי נושא השיר
הוא השיר עצמו. לרוב הנושאים בשירה הארספואטית הם אותם נושאים:
- מצב התודעה וביקורת תהליך היצירה של המשורר בשעת כתיבה.
- דימויו העצמי של המשורר.
- הערכת שירו של המשורר ע"י עצמו.
- ביקורת עצמית של המשורר כיצד הוא נתפס בעיניי הקורא אותו.
- הכלים בהם משתמש המשורר: השפה, לשון פיגוראטיבית: מטאפורות, דימויים,
האנשה, מיטונימיה.
- שירים שמשוררים כתבו על משוררים אחרים.
- שירים בהם מאוזכרים משוררים אחרים, כחלק מתמיכה וגיבוי בתוכן השיר, כמו
גם, אירוניה, הזדהות.




האהבה האמיתית אינה כפי שהיא נראית/ דליה רביקוביץ
כל האנשים אהבו את יונה,
האנשים בחדר אהבו את יונה,
ועם שהשיחה נסבה על ספרות,
אמרו, זאת יונה זכרונה לברכה,
וזכרונה של יונה הלך והתמעט
כי אולי לא אהבנו אותה באמת,
גם טבעי הדבר שיתכרסם הזכרון
כמו שהעפר מכרסם בגויה.
האם אנחנו אוהבים את חברינו?
אנחנו לא ממש אוהבים את חברינו.
והאם אנחנו אוהבים את ילדינו?
לפעמים אנחנו אוהבים את ילדינו,
ולרב גם זה במידה מצומצמת
כמו שעץ הדר אוהב את התפוז,
ומעבר לזה שורת אי הבנות
האוכלים בכל פה באהבה האמיתית.
האם אנחנו אוהבים את עצמנו,
ממש כאהבת יונתן את דוד?
מוטב שנאמר דבור של אמת
ולא כפי שקונן דוד על יהונתן.
את עצמנו אנחנו אוהבים במסירות
קשובים לעצמנו קשב מוחלט.
ואף זאת בבחינת שיפור ממשי
שאך לפני חודשים מעטים
נתקף גופנו כמיהה חזקה
להשליך את עצמו בדחיפות מן הגג.
שיר שמתחיל ממקום צר, מהערכה אל המשוררת יונה וולך, תהיה על אותה הערכה
או אהבה אליה, שהלכה והצטמצמה ומנקודה זו מתרחב השיר ודן באהבת האדם אל
סביבתו הקרובה, לא עוד אדם זר הנתפס בעינינו כאוטוריטה מוערכת. השיר מסתיים
באהבה עצמית שאף היא מוטלת בספק ומכאן שאין מה להתפלא על זכרונה של יונה
וולך שהלך והתמעט. שיר מעגלי.
בשירו של חזי לסקלי "שעת השיר המת" אנו נתקלים בביקורת של המשורר על שירו,
בלא התייחסות כיצד נתפס השיר בעיניי הקורא:
השיר הזה הוא כתובת
על מצבה
שמתחתיה
קבור השיר הזה.
השיר הקצר הזה הוא כתובת על מצבה, שלא רק הקורא יקבור אותו, למעשה, גורלו
של השיר נחרץ ע"י לסקלי עצמו. מלכתחילה אין לשיר סיכוי. ייעודו להיות מצבה
וקבר.