משטרים טוטליטריים

מהן דרכיי ההשתלטות וההתבססות של התנועות הטוטליטריות ?

התנועות הטוטליטריות תופסות את השלטון בדרכים שונות :

א. שימוש טכני באמצעים דמוקרטיים כדי לזכות בבחירות ולאחר מכן לבטל את הדמוקרטיה.

ב. מהפכה אלימה – לעיתים ע"י כיבוש צבאי של המדינה.

בעיני המנהיג הטוטליטרי כל הדרכים כשרות לתפיסת השלטון תוך ניצול חולשת המשטר הקיים.

כשתנועות טוטליטריות תופסות את השלטון מבצרות שלטונן בדרכים שונות , כגון : חיסול מפלגות מתחרות ; פגיעה בזכויות האדם והאזרח ; ביטול חוקים והחלפתם בצווי חירום ; שליטה במשאבים כלכליים ; תעמולה מתמשכת החודרת לחיי הפרט באמצעות תקשורת המונים ושימוש במנגנוני טרור ורצח לחיסול מתנגדים; המשטר הטוטליטרי יוצר מצב חירום תמידי כנגד אויבים פוטנציאליים מבחוץ ומבפנים ולכן מחויב ההמון להתגייס ללחימה ב"אויבי המשטר" ; רוב המשטרים הטוטליטריים מטפחים גם מדיניות חוץ תוקפנית ולוחמנית כדי לאחד ההמונים נוכח אויב משותף (אמיתי או מדומה).

איטליה– ב-1919 נוסדה התנועה הפשיסטית האיטלקית ע"י : חיילים משוחררים , פורשים מהמפלגה הסוציאליסטית , סוחרים ותעשיינים , מעט אינטלקטואלים ופוטוריסטים (אנשי רוח ואומנות ששאפו למשהו "חדש ויפה").

בתק' זו היתה איטליה במשבר כלכלי וחברתי עמוק. העם היה מתוסכל שכן למרות שהמדינה היתה בצד המנצח לא היו לה כל הישגים. הפשיסטים ניצלו תסכול זה וקראו למהפכה כלכלית וחברתית כדי לגאול את איטליה מעליבותה הפוליטית . יצאו כנגד חוגי השלטון הישנים : המלך , הכנסייה ובעלי הקרקעות. בראשם עמד בניטו מוסוליני , מנהיג סוציאליסטי בעבר שתמך באלימות וגורש מהמפלגה לפני מלחה"ע הראשונה.

בבחירות 1919 נחלו הפשיסטים כשלון. לפיכך הבין מוסוליני שיש לשנות כיוון. לכן טיפח קשרים עם כוחות הממסד : מצד אחד הפשיסטים התארגנו בפלוגות של בריונים , הפעילו טרור כנגד מתנגדים והשתמשו ברטוריקה תוקפנית ובאלימות. מאידך גיסא יצרו קשרים טובים עם קציני צבא ומשטרה , תעשיינים ובעלי אחוזות ואף נהנו מאהדת המלוכה. כתוצאה התנועה החלה לגדול. בבחירות 1921 זכו רק ב-35 מושבים מתוך 535 מושבים ולכן יצאו " במצעד על רומא" : 50,000 צועדים וביניהם אנשי צבא וגנרלים מפורסמים. מוסוליני הצטרף מאוחר יותר כשהיה בטוח שהמלך נמנע מלהפעיל את הצבא כנגד הצועדים. המלך וצמרת הצבא סירבו להתערב בטענה שהמפקדים לא יורו לצבא לפתוח באש  כנגד חבריהם לובשי החולצות השחורות  (מדיי הפשיסטים). המלך ויטוריו עמנואל השלישי הזמין את מוסוליני להשתתף בממשלה לאומית בראשות המפלגה השמרנית. מוסוליני סירב. הוא זומן שנית ע"י המלך והוטל עליו להרכיב ממשלה ולעמוד בראשה. מכאן שמוסוליני אשר עמד בראש מפלגה שייצגה 7% מהבוחרים בלבד מונה לראש ממשלה הנתמכת ע"י רוב המפלגות למעט השמאל.

מוסוליני קיבל את השלטון מהמלך (סוף 1922) והפך את איטליה ממדינה דמוקרטית למדינה פשיסטית וטוטליטרית ובעקבות כך ביטול חופש העיתונות , זכות השביתה צומצמה ולצד הפרלמנט קמה " המועצה הפשיסטית העליונה " . בהתחלה נותרה בפרלמנט אופוזיציה בהנהגת מטאוטי , אך הוא נרצח בידי הפשיסטים ואילו החלו בדיכוי המתנגדים ; הוקם בית דין מהפכני להגנת המדינה שבו ישבו רק פשיסטים ורובם ללא השכלה משפטית והתוצאה טרור חוקי ע"י הגליות , מעצרים והוצאות להורג של אוייבי המשטר ; פורסם " צו  ביטחון הציבור " אשר איפשר למושלי מחוזות ולפקידי ממשל לעצור ללא משפט אנשי אופוזיציה ; כל המפלגות הוצאו מחוץ לחוק , האיגודים המקצועיים חוסלו ונאסרה העסקת פקידי מדינה לא פשיסטיים ; החוקה החדשה הוציאה מידי הפרלמנט את הפיקוח על הממשלה וביטלה יכולתו לחוקק חוקים ; נבחרי השלטון המקומי הודחו ובמקומם מונו מושלים מטעם הנהגת המדינה.

מוסוליני כינה זאת הגנה חברתית ורפואה מונעת ( הרחקת מתנגדים מהשלטון כפי שרופא מבודד את החולה במחלה מדבקת).

בתחום הכלכלה- המשטר הפשיסטי כונן את " הכלכלה הקורפורטיבית " והמשק אורגן לפי מגזרים (מגזר היין , מגזר הטקסטיל וכו') ובכל מגזר שלט תאגיד אחד שכלל נציגי המועסקים וממונים מטעם המשטר שייצגו את הפועלים. התאגידים היו כפופים ל"מועצה העליונה של הקורפורציות" שבראשה עמד מוסוליני. התאגידים פעלו בהתאם למדיניות מוסוליני : קבעו מכסות ייצור , שכר עבודה ומחירים , טיפלו בסכסוכי עבודה ואסרו שביתות. לשם התגברות על האבטלה יצר מוסוליני " עבודות ציבוריות " בהיקף גדול אך תנאי העבודה היו קשים והמשכורות נמוכות. בפועל נוצרה כלכלה קפיטליסטית  שהעשירה את אנשי המשטר ובעלי ההון ורוששה את הפועלים והכפריים.

בתחום יחסי דת – מדינההשכיל הפאשיזם האיטלקי לכרות ברית עם הממסד הקיים. מוסוליני חתם הסכם עם האפיפיור והוותיקן לפיו מכיר בריבונות הוותיקן ולא יפגע ברכוש הכנסייה. בנוסף מתן תמיכה כספית לאפיפיור ותשלום שנתי על שטחים שהוותיקן איבד. הדת הקתולית הוכרה כדת המדינה. צעדים אילו גרמו לאהדת האפיפיור את התנועה הפשיסטית ובעקבות כך הקתולים ראו בפשיזם אידיאולוגיה מכובדת ( בניגוד לקומוניזם שביקש לחסל את הדת).

בתחום הביטחון , החברה והחוץ – המשטר הפשיסטי השאיר כמה מוסדות וארגונים מחוץ לשליטתו. הצבא המשיך להיות גוף ימני , שמרני ומסורתי שתמך במשטר אך שמר על אוטונומיה מקצועית ולא הפך כלי שרת בידי הפשיזם. ביחסי החוץ עד 1936 לא חלו שינויים מהותיים למרות האידיאולוגיה התוקפנית. מוסוליני נחשב מדינאי נבון ואחראי המתווך בסכסוכים בינ"ל , ערב להסכמים בין מדינות ואיטליה היתה חברה בחבר הלאומים. ב-1936 החלה איטליה להגשים את המצע המלחמתי של הפשיזם : פלישה וכיבוש אתיופיה , מעורבות פעילה במלחמת האזרחים בספרד לצד כוחות פרנקו הפשיסטיים .

רוסיה – המהפכה כנגד הצאר העריץ והמושחת התנהלה כבר במהלך מלחה"ע הראשונה. הצבא הרוסי ספג מהלומות קשות ובמדינה היה תוהו ובוהו . רוסיה איבדה שטחים נרחבים , מיליוני חיילים נהרגו או ערקו , הרס רב , רעב ומהומות.

1917 הפגנות והתקוממויות עממיות בעקבותן אנרכיה בבירה ועצירת הצאר , אשר נאלץ לוותר על השלטון. ברם היו אילו התקוממויות עממיות בלתי מאורגנות , אשר השאירו חלל שלטוני. לפיכך הפרלמנט הרוסי הקים ממשלה זמנית שהבטיחה בחירות כלליות , ביטול אפליה דתית ושוויון זכויות. ברם התוהו ובוהו נמשך : מיליוני איכרים החלו לתפוס בכח קרקעות בעלי האחוזות , עריקת חיילים והחלטת הממשלה  להמשיך במלחמה שתבעה מחיר דמים נורא. ניסיון להחזיר את השלטון הישן נכשל..

המפלגה הקומוניסטית שכונתה " המפלגה הבולשביקית " בראשות לנין  ראתה בתוהו ובוהו שעת כושר לתפיסת השלטון. אין זמן לחכות לצמיחת מעמד הפועלים שיהפוך את רוסיה לסוציאליסטית ולכן יש  צורך  במהפכה  ובעקבותיה  השתלטות  על  מנגנוני  השלטון  כדי  שהמפלגה  הבולשביקית  תכונן  " דיקטטורה של הפרולטריון" ובעקבות כך כפייה בכח את הדרך הסוציאליסטית על רוסיה.

לנין גלה שנים ארוכות מרוסיה והוחזר ע"י הגרמנים שלחמו ברוסים משום שהבטיח  כי אם יתפוס את השלטון יוציא את רוסיה מהמלחמה. באוקטובר 1917 מתרחשת  המהפכה הבולשביקית בהנהגת  לנין  , " מהפכת אוקטובר " בעקבותיה תפיסת השלטון ע"י הבולשביקים ומלחמת אזרחים עקובה מדם בין הבולשביקים לבין מתנגדיהם.

המשטר הבולשביקי הוציא את רוסיה מהמלחמה תוך היענות לכל דרישות הגרמנים : ויתורים פוליטיים מפליגים , איבוד שטחים ומשאבי טבע יקרים לטובת גרמניה. (בנו' 1917) המפלגה הבולשביקית קיבלה רק 25% מהקולות , אך האסיפה המכוננת התכנסה כשצבאות זרים איימו לפלוש לרוסיה ולכן לנין בנימוק של חירום פיזי פיזר האסיפה יום אחד לאחר התכנסותה וכך הסתיים הניסיון לכונן משטר דמוקרטי ברוסיה.

הבולשביקים תפסו את השלטון בעקבות " מהפכת אוקטובר ". רוסיה לא היתה דמוקרטית מעולם וכבר בתקופת לנין היתה דקטטורה. הבולשביקים השתלטו על אירגוני המדינה ומוסדותיה , החרימו רכוש ודיכאו מתנגדים ; הקימו מנגנון מפקחים מפלגתיים (קומיסרים) שיפקחו על הצבא והחיילים ועל ערי השדה שלא יסטו מדרך המפלגה ; הוקמה משטרה חשאית במוסקבה והחלה רדיפה של מתנגדי המשטר באמצעי טרור; מפלגות ותנועות פוליטיות הוצאו אל מחוץ לחוק וחוקה חדשה העניקה למפלגה הבולשביקית סמכות לשלוט שלטון בלתי מוגבל; הוקם "הצבא האדום" בראשות ליאון טרצקי אשר השתלט על אזורים שלא היו בשליטת הבולשביקים ומלחמה במתנגדי המהפכה.

לאחר נצחון הבולשביקים על מתנגדיהם במלחמת האזרחים ביצרו שליטת המפלגה במדינה ע"י הקמת מנגנון שלטוני שאינו ניתן לערעור וכך הונחו היסודות להקמת מדינה טוטליטרית בעלת אידיאולוגיה שמאלנית קיצונית שאמורה לממש את שלטון המיעוט שביצע את המהפכה. המפלגה הבולשביקית שינתה שמה למפלגה הקומוניסטית והיתה היחידה שיכלה להתקיים. לשורותיה התקבלו רק מהפכנים מקצועיים. הנהגת המפלגה בחרה ועד מרכזי ולצידו המשרד הפוליטי (פוליטביורי) אשר קיבל החלטות חשובות ללא שיתוף נציגי ציבור. אנשי המפלגה איישו את התפקידים החשובים  בממשל ומינו מפקחים , מנהלי מפעלים , פקידים גבוהים, מפקדי צבא ואנשי משטרה חשאית.

המפלגה התנגדה לדת ולכן סגרה בתי תפילה ופגעה במוסדות דתיים של כל העדות שבתחומה ; שם המדינה שונה לברה"מ שפירושה פדרציה של רפובליקות סובייטיות סוציאליסטיות . בראש כל רפובליקה עמדה מועצת המדינה (סובייט) ומתוכה נבחרה המועצה העליונה שישבה בבירה החדשה – מוסקבה. למוסדות אילו יכלו להיבחר רק חבריי המפלגה הקומוניסטית.

כבר בתק' לנין מאבק על הירושה : ליאון טרוצקי (אידיאולוג נערץ שבנה את הצבא האדום) – יוסף סטאלין ( מזכיר הוועד המרכזי של המפלגה). סטאלין מינה מקורביו לתפקידי מפתח במנגנון המפלגה ובכך הבטיח לעצמו בסיס פוליטי שכן הבין כי המפלגה קובעת את המנהיגים ומכאן שיש לשלוט בה. עם מות לנין החל סטאלין משתלט בהדרגה על ברה"מ תוך סילוק והריגת מתחריו ובכך הפך לשלט יחיד ועם השתלטותו על מנגנוני המשטר הפך את רוסיה למדינה טוטליטרית והחל שלטון טרור ואימים בברה"מ. סטאלין הכריז על תכנית החומש שנועדה להפוך את רוסיה למעצמה תוך 5 שנים. המדינה חוברה לרשת חשמל , נבנו סכרים ותחנות כח , הוקמו מפעלי ענק לייצור פלדה , מכונות , מכוניות וטרקטורים שניצלו את משאבי הפחם , הברזל והנפט שרוסיה התברכה בהם ; ניוד מיליונים מהכפר לעיר בכפייה והפיכתם לפועלי תעשייה בשכר נמוך ; זכות השביתה והמחאה נאסרה ; התנגדות הביאה למאסר , הגלייה ועבודות פרך במחנות כפייה ( אסירי מחנות הכפייה איפשרו את תכנית חומש במחיר כלכלי זול יחסית) ; מפעלי התעשייה היו נתונים לשליטת הבירוקרטיה המפלגתית שצייתה להוראות סטאלין. על המפעל הוטלו מכסות ייצור והמניע להגברת התפוקה היה פחד מעונש בשל אי עמידה במכסות (ולא רווח).

סטאלין ביקש למרכז את החקלאות אך נתקל בהתנגדות האיכרים העמידים בעלי הרכוש ולכן ראה בהם מוקד אנטי מהפכני ופנה לחסלם ע"י ביטול מוחלט של המשקיפ הפרטיים ומדיניות של קולקטיביזציה – איחוד כל המשקים הפרטיים בכפר ועליהם שלטו אנשי מפלגה. חקלאים ניסו להתנגד , הוגלו , נאסרו וחוסלו פיזית ע"י טרור המשטרה החשאית לרוב ללא משפט . כפרים שלמים נמחקו ותושביהם הוגלו או גורשו לערים קיימות ללא אמצעי קיום ולכן הורעבו למוות וחלקם הועבר לערים חדשות של עובדי כפייה בעיקר בסיביר. הסטאליניזם יצר באוקראינה רעב נורא שהביא למוות מיליונים משום שהחרים את כל התבואה שהאיכרים ייצרו כדי לייצאה בתמורה לייבוא מכוניות וידע שנדרשו להעצמת רוסיה. רצח המוני שמימדיו לא יוודעו לעולם בשל פעולת המשטר להסתרת מעשיו.

התיעוש והקולקטיביזציה בכפרים תרמו להפיכת ברה"מ למעצמה תעשייתית טכנולוגית. המגזר החקלאי סיפק מזון לרוב האוכלוסייה ולו ברמת המינימום. המבנה החברתי והכלכלי ברוסיה השתנה – המגזר הפרטי בוטל , מרכז הכובד עבר מהכפר לעיר והכלכלה המולאמת הוצגה כהצלחה וכחלופה טובה לקפיטליזם. נעשה שימוש באומנות מגוייסת אשר הציגה את "הנס הכלכלי הסובייטי" וגרמה לכך שמבקרים מבחוץ יראו רק מה שהמשטר הראה להם ולכן השתכנעו שברוסיה נבנת חברה חדשה ובריאה ללא מעמדות וללא מנצלים ומנוצלים. רק במחצית השנייה של שנות השלושים התגלו זוועות משטר האימים שעלו על כל דימיון.

מספר שנים לאחר טיהור אויביו החל סטאלין בתהליך חיסול תומכיו שחשב כי מסכנים מעמדו. הוא עשה זאת בסדרת משפטי ראווה בהם חוסלו רוב מנהיגי המהפכה הוותיקים. הם עונו ובעקבות כך הודו "בפשעיהם" , הביעו חרטה והוצאו להורג. כל קורבן סחף "בהודאתו" אנשים אחרים שהכיר וכתוצאה גל מעצרים המוני ומאיים של עצירים חפים מפשע שהוצאו להורג מבלי שידעו על מה. גל הטיהורים הופסק עם פרוץ מלחה"ע השנייה כשברה"מ נאבקה על קיומה מול גרמניה הנאצית. הוא חודש בשנות ה -50 במשפט הרופאים (יהודים ברובם) שהואשמו בניסיון לרצוח אנשי צמרת. הטיהורים פסקו לחלוטין רק עם מות סטאלין.

ספרד– בעשורים הראשונים של המאה ה-20 סובלת מפילוגים ומאי יציבות פוליטית , המדינה מפוצלת בין ימין ( כנסייה קתולית , צבא , אצולה קרקעית ומלוכה) לבין שמאל ( ליברלים עירוניים ומנהיגים פועלים). השמאל עצמו מפולג לפלגים שונים שיצאו כנגד כל צורת שלטון ובעלות על רכוש.

1936 ניצחון השמאל ובעקבות כך הקמת קואליציה – " החזית העממית". החלה בחלוקת קרקעות האצולה לאיכרים , הרסה מנזרים וכנסיות , שיחררה אסירים פוליטיים , החרימה רכוש האצילים ועוד. לאור זאת החליטו תומכי המלוכה בצבא שהגיע הזמן להפיל בכח את הרפובליקה. גנרל פרנקו מכריז על מרד ואחיו חוברים מפקדים רבים מדרום ספרד ובעקבות כך מלחמת אזרחים שנמשכה 3 שנים. בסופו של דבר פרנקו הצליח לחסל את הרפובליקה בעזרת קציני הצבא המקצועיים שסרו למרותו. מולו עמדו כוחות עממיים לא מאורגנים ומפוצלים , חסרי אמצעי לחימה ומקצועיות . אמנם הרפובליקה קיבלה סיוע ממתנדבים זרים שחשו להציל את הדמוקרטיה מהפשיזם אך ללא כל תועלת.

לסיכום בראש המשטרים הטוטליטריים עמדו מנהיגים עריצים שפיתחו אמצעי שליטה זוועתיים ויעילים בדיכוי כל התנגדות. הצלחתם לקבל לגיטימציה נבעה  מהתעמולה , מגיוס העם למלחמה באויבים  מדומים , ניגון על פטריוטיזם ונאמנות , האדרת המנהיג לדמוי אל , חינוך אינדוקטריני שחסם ידע אמיתי וטרור נגד אנשים מהשורה כדי להרתיע ולאיים. משטרים אילו הצליחו להסוות העינויים ומעשי הרצח ההמוניים וכך גייסו תמיכה גם ברחבי העולם. היו להם הישגים כלכליים ומדיניים שנתנו רושם כי המשטר מביא גאווה וכבוד לאומה.