גיא אוני - שאלות

גיא אוני- שאלות

**הגדר את הנושא המרכזי בספר. האם נושא זה קשור רק לזמן ולמקום מסויימים, או שיש לו משמעות אוניברסאלית? הסבר והדגם.

הרומן "גיא אוני", מלבד היותו רומן רומנטי, הוא גם רומן היסטורי, שמתאר חווית חלוצים ומהגרים בזמן עלייה ראשונה. ברומן דמויות רבות ומיוחדות, שצריכות להתמודד עם התלבטויות ומכשולים רבים: הממשל הטורקי שאינו איפשר ליהודים לחיות בשלווה, שודדי הדרכים, עדרי הנוודים והקרבות על מקורות מים, ראשית ההתיישבות, המסחר והתשתית בא"י מול היישוב הישן, החיים כטפילים על חשבון כספי החלוקה. העלילה בסיפורנו מתארת את צורת החיים של החלוצים של עלייה ראשונה.

לפי דעתי הרומן הוא אינו בעל משמעות אוניברסאלית, אלא הוא רומן היסטורי ותו לא. בספר יש הדגשה על בעיות האופייניות לפרשת ההתיישבות, וזה מגביר את היסוד ההיסטורי של הרומן. המחברת מדגישה את הפרטים ההיסטוריים ומראה לנו שרומן זה הוא רומן של מקום וזמן מסויימים, יש פירוט ודיוק היסטורי רב. ברומן מתואר בקפידה אישים היסטוריים מפורסמים כמו הברון רוטשילד, לורנס אוליפנט ועוד, לצד דמויות שבדתה המחברת וכל זאת תוך כדי תיאור מדוקדק בהתאם לדפוסי החברה וההתנהגות, אורח החיים וצורת החשיבה שהונהגו באותה תקופה, שהרי מאפיינים אלו משתנים בחברה האנושית באופן קבוע.

לרומן ההיסטורי אין שום מחויבות לעובדות ההיסטוריות, שהרי אין הוא בא לספר לנו את ההיסטוריה בצורה סיפורית, אלא להפך- להלביש סיפור, עלילה, על רקע תקופה בהיסטוריה, וזאת על ידי חקירה של התקופה שבה מתרחש הרומן וחיבור עלילה אשר נאמנה לרוח התקופה, חוקיה הפנימיים, החברתיים והפוליטיים. המחברת, שולמית לפיד, שמה דגש רב על הפרטים ההיסטוריים ביצירה, ההדגשה של הפרטים ההיסטוריים ברומן היא זו שהופכת אותו לרומן של מקום וזמן מסוים.



דוגמאות לעובדות ההיסטוריות והאירועים שמושפעים מהתקופה שמוזכרים בספר:

סיפור הקמת גיא אוני - ראש פינה. השוד בדרכים . הקרבות על מקורות המים. המאבק בין אנשי היישוב הישן ובין מתיישבי עליה ראשונה. שיטת האפוטרופסות של ניהול המושבות.

בנוסף לאירועים, מתוארים גם אישים מההיסטוריה: נפתלי הרץ אימבר- מחבר התקווה, אליעזר רוקח- עסקן ציבורי חשוב. הברון רוטשילד- הנדיב הידוע.



לסיכום, הרומן גיא אוני, הוא רומן היסטורי אשר מתאר את קשיי וחיי המהגרים והעולים בעלייה ראשונה לא"י. הרומן מתאים לזמן ומקום מסויים וזאת משום העובדות ההיסטוריות הרבות שבו.

**בחר ב2 דמויות משנה, תאר כל אחת מהן מבחינה חיצונית ופנימית. הסבר מה תפקידה וחשיבותה של כל דמות. הדגם 2 אמצעי עיצוב של הדמויות.

<<יחיאל>>

מבחינה חיצונית יחיאל הוא גבר רזה, גבה קומה ורחב כתפיים. הוא מתואר גם כיפה תואר. עניו שחורות, גבותיו מהוקצעות , פניו שזופים וידיו הן ידיים של אדם עובד.

יחיאל הוא אדם פשוט, שתקן ועם זאת עקשן וגאה.

הוא אלמן, אשתו מתה שנה וחצי לפני שהחליט לשאת לאישה את פאניה. יש לו שני ילדים: משה ובלה. ילדיו הם חלק ממנו, הוא מוכן לחלוק עמם הכל, כולל את המוות והרעב. סולם העדיפויות שלו, לפני שפאניה הגיעה, היה ברור: הדבר הכי חשוב זה ההיאחזות באדמה ורק אחר כך בני משפחתו (אך לאחר מכן פאניה, בתביעתה לאחריותו כלפי ילדיהם גורמת לו ללבטים ולנכונות לעזוב את אדמתו, שזה השג בלתי רגיל). הוא נצר למשפחת רבנים מעורבת שהתיישבה בארץ. משפחתו התיישבה בג'עוני והקימה את המושבה "גיא אוני". יש לו כבוד רב למסורת משפחתו, הוכחה לכך: הוא שמר את הספר של סבו שנים רבות ומכר אותו רק כשמצבו הכלכלי החמיר מאד.

הוא היה איש מעשה, הוא קיים ועשה את מה שלו הטיף אליעזר רוקח. הוא התנגד ל"חלוקה". למרות שבילדותו למד תורה ויכול היה להיחשב כעילוי הוא אימץ לעצמו את "דת העבודה". הוא רוצה להתפרנס מיגיע כפיו ולא כטפיל.

הוא חלוץ אידיאליסט, יש בו מידה רבה של עקשנות, הוא אפילו היה מוכן לוותר על מזון לו ולמשפחתו על מנת להגשים את האידיאלים שלו. בנוסף, הוא לא היה מוכן להיכנע לפקידי הברון ולכן הלך לעבוד ביסוד-המעלה למרות הסכנה הרבה הכרוכה בדבר. רוחו חזקה, הוא לא נשבר למרות כל הקשיים שפקדו אותו (כלכליים בעיקר), אלא המשיך לנהוג בהתאם לאידיאולוגיה שלו עד שגופו ניצח את רוחו, כשמחלת הקדחת השתלטה עליו והרגה אותו.

יחיאל מתעב מותרות, הוא אף כמהַּ לתקופת הדלות והבצורת בגיא אוני, ובזבוז מיותר של כסף גורם לו להתפרצויות: "'המותרות האלה הפכו את כולנו לאוכלי לחם חסד. האנשים הפסיקו לעבוד. לשם מה לעבוד? הרי הברון ממילא ישלם'"

החברה מעריכה אותו. הנשים נמשכות אליו משום יופיו, אצילותו ומוסריותו, כמו כן הגברים מכבדים אותו משום מעשיו.

יחיאל הוא שתקן, מופנם וותרן- כשצריך. הוא ידוע כשמרן וירא שמיים אך למרות זאת הוא מגלה כלפי פאניה הרבה סבלנות ואורך רוח. לדוג': לא מוצא חן העניו כי פאניה קוראת ספרי חול, עוסקת במסחר ואינה מכסה את ראשה אך הוא אינו מתווכח איתה על כך אלא מקבל זאת. בנוסף, כאשר פאניה בורחת ליפו הוא מגלה אורך רוח, הוא לא יוצא אחריה אלא מתאפק ומחכה לה שתחזור. הוא מנסה לפתור את בעיותיו בדרכי נועם ושלום, ללא צעקות ומריבות.

גאוותו ועקשנותו באים לידי ביטוי גם ביחסו לפקידי הברון וגם בקנאתו לפאניה, עקב יחסיה עם נפתלי הרץ אימבר. ההבדלים התרבותיים בין יחיאל,התושב הוותיק בארץ, ובין אימבר ופאניה, האירופאים במקור, גורמים לקנאה. הוא לא מבין את פשר המנהג ה"צרפתי" לתת נשיקות בעת פגישותיהם.

יחיאל התאהב בפאניה מהרגע הראשון שראה אותה (כפי שהוא מתוודה לפניה לאחר שכבר מימשו את אהבתם), אך היא, מצדה, לא ממש חשה דבר כלפיו, חוץ מאי נעימות, היא אף רואה אותו בתור צל. כשהציע לה להתחתן עמו חשבה שזה כדי שתהייה אומנת לילדיו. בהתחלה היא לא מוכנה לישון עמו, גם כי הוא זר לה וגם כי היא עברה את חווית האונס שמקשה עליה. יחיאל לא לוחץ עליה, הוא מנסה להבין אותה ומחכה בסבלנות. גם בשלב מאוחר יותר, פאניה מתחילה להתאהב בו ולחשוק בו אך היא אינה מוכנה לבטא את רגשותיה, משום הטראומה שעברה, אך יחיאל מפרש זאת כאילו היא מאוהבת באימבר. רק אחרי שהיא בורחת מיפו , הוא בא לחפש אותה והם מלבנים את העניינים ביניהם, היא מספרת לו את סיפור האונס, הוא מקבל את זה בהבנה ובסימפתיה- בניגוד למה שהיא ציפתה וסוף סוף אהבתם מתממשת.פרי אהבתם הוא תולי, בנם המשותף.

אצילותו של יחיאל מורגשת אף בעת גסיסתו, אין ברצונו להיות למעמסה על פאניה. דווקא בשעת גסיסתו יש התוודות על אהבה מתוך בחירה, של שניהם. תמיד הוא מגלה אהבה ודאגה כלפיה, מקפיד שתיקח את תרופותיה.

במהלך הסיפור אנו רואים שדמותו של יחיאל נחלשת פיזית והוא מתואר יותר ויותר כשק עצמות, בעל פנים ללא הבעה שהעיניים בולטות מהן. בסוף תהליך זה חולה יחיאל בקדחת ולבסוף נפטר.

ניכרת אהדה של המספרת אל יחיאל, הוא מבחינות רבות אב-טיפוס של חלוץ מהעלייה הראשונה.

יחיאל מתואר ביצירה בתור איש המעשה, בניגוד לנפתלי הרץ אימבר- המשורר ואליעזר רוקח, שרק הטיף להיאחזות באדמה והתנגדות לחלוקה, אך לא ממש פעל למען עקרונות אלו.



חשיבותו בספר היא רבה. דבר ראשון, הספר, כרומן היסטורי, זקוק לגיבורים אשר ימחישו את הלך התקופה אז. כדי לתת לנו תחושה של סיפור ריאלי, המחברת משלבת בסיפור אישים היסטוריים מפורסמים כמו אליעזר רוקח, נפתלי הרץ אימבר ועוד, אך גם מנסה לבנות דמויות אמיתיות, שיהיה לנו קל להזדהות עמם, אשר יתאימו לרוח התקופה, עלייה ראשונה, ויחיאל- בתור דמות של חלוץ אידיאליסט שמתנגד לכספי הלקוה ונאחז באדמתו- בהחלט דמות כזו. הוא מהווה תפקיד חשוב אשר גורם לקוראים להזדהות עם הצד האנושי של חלוצי העלייה הראשונה.

דבר נוסף, יחיאל היא דמות שתורמת רבות לתהליך ההתבגרות של פאניה. בלעדיו היא לא הייתה מתחתנת ועוברת לגיא אוני. היא הייתה נשארת הבת עשירים המפונקת שהיא הייתה. בזכות חיי הנשואים שלהם היא למדה אחריות מהי, עליה לפרנס את הבית, לדאוג לארבעה ילדים ועוד.

הוא גם מושא אהבתה של הגיבורה הראשית, הוא עוזר לנו להכיר אותה טוב יותר ולהבין את גודל השפעת הטראומה שעברה על יחסיה עם אנשים.

<<אלכסנדר שורה>>

שורה היה דודה של פאניה מצד אביה. הוא היה אדם בעל זקן אדמוני, שיניים חזקות וגדולות, קול ערב. הוא היה יהודי משכיל שעזב את העיירה והצטרף לתנועה המרכסיסטית. עבד כעורך דין ויועץ לחברת מסילת הברזל. הוא מוצג כאיש רוח ואידיאליסט. הוא היה בעל נטייה חזקה להתלהבות ואהב להתווכח. הוא אהב להשקיע את כל מעייניו ברעיונות מהפכניים מופשטים. הוא מוצג כאידיאליסט "חולם" ובעל רעיונות, שאת רובם אינו מצליח להביא לידי מימוש.

שורה הוא אדם ממוסד אך אינו שרוי בכבלים, הוא לא התחתן מעולם. הוא ידידותי ופתוח כלפי אנשים. יש לו נשמה רוסית.

פאניה שמחה מאוד כאשר מצא את אושרו והתחתן עם בלה רוקח, דודתו של יחיאל. חתונתם הייתה מאורע בעל משמעות בחייה.

היא גלויה וכנה איתו, הוא ממלא את החסר בליבה, הרי כל משפחתה לא עלתה לארץ ישראל.

בין שורה ופאניה יש מעין הקבלה: שניהם מהגרים המצליחים להתערות בארץ.

שורה מעוצב על ידי רקע ניגודו עם אביה של פאניה: האב היה איש מעשה אשר ניהל את מפעל הסוכר. לדעתו רעיונותיו של אחיו הם עסקי אויר וחסרי כל תועלת. שורה, טען כי הוא רוצה "לחיות", בניגוד לאחיו,ו " 'לחיות' במילונו משמעו ללמוד דף גמרא, לקרוא ב-'המגיד' של דוד גורדון, לקרוא בכתביו של טולסוי, לשלוח מכתב לרב שמואל מוהליבר מראדום...". על רקע זה התקיים בין שני האחים ריב קשה שלאחריו לא נפגשו במשך שלוש שנים. פאניה ראתה שוב את דודה רק לאחר הפוגרום. ולאחר הפוגרום שורה שינה את דעותיו לחלוטין ואת השקפת עולמו.

הדוד שורה עלה לארץ בהשפעת פאניה, למרות שלא דגל באידיאל הציוני. בישראל הוא הפך לציוני נלהב, חושב לקבל עבודה בעיתון "חבצלת" ומנסח את תקנון תנועת ביל"ו.

שורה אינו איש של פעולה והא משולל כל יכולת ביצוע. אולי בגלל מגרעתו זו העריץ כל חייו חלוצים ואנשים המקדישים את מאמציהם לתחום המעשי ולא המילולי.

ראייתו של שורה היא ראייה לעתיד הרחוק ולהישגים לאומיים, ואילו למה שבסביבתו הקרובה הוא אדיש ואינו מעורב. מהרגע שמסר שורה את משפחתו ליחיאל, אדם זר, פרק מעליו כל אחריות והתנער כמעט ממשפחתו. הוא מייצג תמונה של עסקן, העוסק ברוח ולא בחומר.



לשורה יש חשיבות רבה, הוא מהווה את הקשר של פאניה לעברה. פיזית- הוא קרוב לפאניה יותר מאחיותיה, המתכתבת עמה מרחוק, הוא מבין לרוחה, יודע מה היא עוברת. הוא בקיא בתרבות הרוסית, הקרובה לליבה של פאניה. הוא נמצא עם פאניה בקשר מתמיד, הוא בשבילה מעין אבא, היא נעזרת בו ומבקשת עצות ממנו. הם נפגשים מפעם לפעם.









הדמויות מתוארת בשני אמצעים אמנותיים: אפיון ישיר ואפיון עקיף.



אפיון ישיר: שורה: "...וככל המנדלשטמים היו לו שיניים גדולות וחזקות וזקן אדמוני, קול ערב ונטייה להתלהבות"- תיאור ברור.

אפיון עקיף: יחיאל: ע"י מעשים שונים שלו אנו לומדים על האידיאולוגיה האמיצה שלו. לדוג': העובדה שיחיאל נשאר בגיא אוני במשך שלוש שנות רעב, כאשר לא היה לו דבר לאכול והוא ומשפחתו גוועו מרעב, ולא חשב לרגע לעזוב את אדמתו. בנוסף, יחיאלרוצים לקבל את הסיכומים לבגרות ישר לפייסבוק שלכם? עשו לנו לייק: