גרמניה הנאצית

מקצוע: היסטוריה, כיתה: י"א, מאת: אנונימי, פורסם: 12/11/2011

א. האידיאולוגיה הנאצית ומאפייני המשטר הטוטליטרי בגרמניה

 

מרכיבי  האידיאולוגיה הנאצית:

·         תורת הגזע הנאצית:

תורת הגזע הנאצית חילקהאת החברה לכמה קבוצות גזע. היא קבעה, שההשתייכות לקבוצת גזע מסוימת כוללת גם תכונות מסוימות שעוברות בתורשה, אשר אי אפשר לשנותן. להבדלים בין הגזעים יש משמעות ערכית, והם משפיעים על ההשתלבות של האדם  בחברה.

הגזעים מדורגים ל3 קבוצות עיקריות, לפי "כושר היצירה התרבותי":

א. יוצרי ומעצבי תרבות –הגזע הארי

א.      ונושאי תרבות –הגזע הסלאבי.

ב.      הורסי תרבות –הגזע היהודי –תת –אנוש.

הגזע הארי אליו משתייכים בני הלאום הגרמני, הסקנדינבים והאוסטרים, הוא גזע עליון מבחינת תכונות פיזיות ושכליות. העם הגרמני בעל הדם הארי הטהור הוא היוצר והמקדם של החברה האנושית שאסור לו להתערבב עם עמים נחותים ממנו המטמאים אותו ותפקידו לחדש את הרייך ולשלוט בעולם לטובת המין האנושי.

הגזע הסלאבי לא יוצר את התרבות האנושית אלא נושא אותה לאחר שנוצרה בידי הגזע הארי. תפקידו ההיסטורי של הגזע הסלאבי ( עמי מזרח –אירופה כולל העם הרוסי)  לשרת את גזע האדונים. עמי מזרח אירופה נועדו להיות עבדיו של העם הגרמני.

היהודים נתפסו כהורסי התרבות האנושית, ולכן נתפסו כתת –אנוש שדינם להיכחד משום שהם הורסים את התרבות האנושית ומשום שהם מבקשים להתערבב עם העם הגרמני ולטמא אותו.

אחד ממקורות תורת הגזע הוא הדרוויניזם חברתי, אשר התבסס על תורת האבולוציה של דרווין. מרעיון התפתחותו של המין האנושי תוך כדי מאבק הישרדות שאב הנאציזם את עקרון המאבק בין הגזעים. על פיו בין הגזע הארי לגזע היהודי יתקיים מאבק על השליטה באנושות, אשר בסופו ינצח הגזע הארי העליון, והגזע היהודי יכחד.

·         המדינה הגרמנית מעל הכל ( "דויטשלנד אובר אלס")

על פי האידאולוגיה הנאצית המדינה הגרמנית עומדת מעל לכל. לפרט, אין רצון משלו, אין לו זכות הכרעה, ולפיכך אין מקום בחברה הנאצית לזכויות האדם והאזרח. על כן המשטר הנאצי הוא משטר דיקטטורי.

הפרט מגבש את אישיותו מתוך הזדהות עם אופייה הכולל של המדינה הגרמנית. מכיוון שאין פרטים בחברה, ומכיוון שהמדינה היא ישות כוללת אחת מאוחדת ומושלמת, אין מקום למלחמת מעמדות בחברה הנאצית. מכאן האיבה של האידאולוגיה והמשטר הנאצי לקומוניסטים, אשר האמינו בעליונות מעמד הפרולטריון ובמאבקו לבנות עולם ללא מדינות לאומיות.

·         עקרון המנהיג ( הפיהרר)  

בראש המדינה הגרמנית עמד ה" פיהרר". אישיותו של המנהיג סימלה וביטאה את אישיותה של המדינה הגרמנית. הוא גילם את האופי של האומה הגרמנית, ולפיכך על כל גרמני מוטלת החובה של ציות עיוור למנהיג. אישיותו של הפרט הגרמני נבעה מאישיותו של ה" פיהרר", אשר עמד בראש המדינה הגרמנית.

על כן לא היה מקום לחופש הבעת הדעה ולקיומה של אופוזיציה, אשר העבירה ביקורת או נאבקה במנהיג. דין האופוזיציה היה מאסר או מוות.  

·         מרחב המחיה

על מנת שכל העם הגרמני יוכל להתקיים הוא זקוק למרחב מחייה- יותר שטח, יותר מקום. אותו מרחב מחייה נמצא במזרח אירופה. לגרמנים יש את הזכות להתפשט ולהרחיב את שטח הרייך הגרמני, על חשבון העמים האחרים. כלומר זכותו של העם הגרמני לכבוש את מזרח אירופה, להתיישב בה, ולנשל את עמי מזרח אירופה מאדמתם ורכושם.

 

·         האנטישמיות המודרנית הנאצית

 האנטישמיות הנאצית היא התפתחות מודרנית וייחודית משום שהיא גזענית ומדעית, שלא כמו האנטישמיות " הישנה" שהייתה על רקע דתי. 

הוספת תורת הגזע הפכה את האנטישמיות להרבה יותר קיצונית ורצחנית. בעוד שהאנטישמיות הדתית אפשרה לאדם היהודי ל"השתפר" מבחינה זאת, שנתנה לו את האפשרות ( לעיתים כפתה עליו) להמיר את דתו, ולהיות חלק מהחברה הנוצרית, הרי האנטישמיות הנאצית לא אפשרה לו זאת משום שדמו היה נגוע. הוא היה תת –אדם, ולכן אחד היה דינו –להיכחד. רצח היהודים היה טבוע באנטישמיות הנאצית.

האנטישמיות הנאצית תפסה את עצמה כאנטישמיות מדעית. היא טענה שההבדלים הפיסיים, המוחניים והנפשיים בין הגזעים ובייחוד בין הארים והיהודים הם הבדלים מדעיים מוכחים. כך היה קיים הבדל בין הגזעים במבנה הגולגולת, ומדעני הגזע הגרמני אף שרטטו את מבנה הגולגולות כדי להוכיח את אמיתותיהם המדעיות.

התעמולה הנאצית דימתה את היהודי לעכברושים ולטפילים שיש להדביר ולהשמיד אותם. כל זאת במסגרת הדה –הומניזציהשל היהודי, כלומר טשטוש ושלילת תכונותיו האנושיות והפיכתו לתת –אדם. היהודים תוארו במחזות ובסרטים כבעלי תכונות בזויות: רודפי בצע, מלווים בריבית קצוצה, גנבים, סרסורים ואנסים, אשר מבקשים כל העת לפתות את הנשים הגרמניות, ולהשתלט על העולם בעזרת  ממונם. (קשר עולמי של הממון היהודי).

בני הגזע הארי נתפסו כמודל לטוהר, ליצירה, היהודים כמודל להרס. האנטישמיות הנאצית טענה , שלחברה נשקפה סכנהמעצם קיומה של היהודים.

המאבק של הנאצים ביהודים היה, אם כן,  רצוף, ממושך, ובלתי  מתפשר.

היהודים נתפסו כטפיליםשאינם יכולים לעבוד וליצור אלא חיים על חשבון אחרים ומנצלים אותם. הם עם נחות שאיבד את הקשר עם הטבע והאדמה, ולכן גם לא יוכלו ליצור מדינה עצמאית משלהם. הם אלמנט טפילי מובהק בניגוד לגזע הארי החרוץ והיצרן.

היהודים הם גזע נחות ובזוי שחי בקרב עמים אחרים וגורם לערבוב גזעי, ובמיוחד הוא מטמא את הדם הטהור של הגזע הארי. זאת על ידי נישואי תערובת ועל ידי השתלטות על חיי התרבות הרוח והכלכלה של גרמניה.

היהודים דומו לחיידקים ולמקקים נושאי מחלות. כלומר הם היוו סכנה קיומית פיסיתלעמים שבקרבם הם יושבים. היהודים הם מקור למגפות זיהומיות שמסכנות את המין האנושי. 

 

 

ב. הצעדים לביסוס המשטר הנאצי והמעבר של גרמניה מדמוקרטיה לנאציזם.

 

מבוא-

לסיכום ניתן לטעון שהמפלגה הנאצית עלתה לשלטון מהסיבות הבאות:

א. סיבה פוליטית: חולשתה של רפובליקת ווימאר –חולשת הדמוקרטיה, המשבר השלטוני בשנת 1932 כשהמפלגה הנאצית הייתה שנייה בגודלה, והשימוש שעשה הנשיא הינדנבורג בסעיף 8 של חוקת וימאר וסמכויות החירום שהעניק לו סעיף זה.

א.      סיבה כלכלית–המשבר הכלכלי של שנת 1929 שהביא לאבטלה המונית ולאינפלציה.

ב.       סיבה חברתית–התרוששותו של מעמד הביניים הגרמני, והכמיהה לאדם חזק שינהיג סדר ויחזיר את גרמניה לגדולתה הלאומית של תקופות הרייך הקודמות.

ד. סיבה לאומית–ההשפלה של גרמניה לאחר חוזה וורסאי.

מהרגע שעלה לשלטון והפך לקאנצלר, נקט היטלר בצעדים לביסוס המשטר הנאצי תוך כדי ההישענות על האידאולוגיה הנאצית. תוך תקופה קצרה הוא הפך את גרמניה למדינת S.Sטוטליטרית.

 

המעבר מדמוקרטיה לנאציזם: ביסוסו של השלטון הנאצי

 

א. שריפה הרייכסטאג -1933

לאחר עליית היטלר לשלטון הוא הכריז על פיזור הרייכסטאג ועריכת בחירות חדשות. שבוע לפני הבחירות הוצת בניין הרייכסטאג. ההשערה הייתה שהנאצים היו אחראים לכך אבל היטלר האשים את הקומוניסטים והשתמש במקרה לעילה לרדיפתם. בעזרת צו חירום שפרסם הנשיא הינדנבורג ששלל את זכויות האדם והאזרח מהקומוניסטים בכך שפגע בחופש הביטוי והפעולה שלהם, היטלר הוציא את המפלגה הקומוניסטית מחוץ לחוק.

בכל המעשים הללו, באה לידי ביטוי האידיאולוגיה הנאצית שדוגלת בביטול זכויות האדם והאזרח ובשלילת הדמוקרטיה. לא היה מקום לפרט אלא למנהיג העומד בראשה. לא היה מקום למאבקים פנימיים ולמלחמת מעמדות בין עשירים ועניים. לפי עקרון המנהיג ועקרון המדינה הגרמנית הפרט היה צריך להביע נאמנות מלאה למנהיג ולשאוב את אישיותו מהמדינה והפיהרר.

 

ב.חוק ההסמכה-1933

הרייכסטאג ביטל את עצמו כרשות מחוקקת המפקחת על הממשלה וכאחראית לתקציב המדינה. סמכויות אלה הועברו לממשלת גרמניה שבראשה היטלר. חוק ההסמכה ביטל את עקרון הפרדת הרשויות ונתן היתר לממשלה לחוקק חוקים ולגבות מיסים כראות עיניה. היה זה ריכוז סמכויות בידי אדם אחד וצעד חשוב בהקמת הדיקטטורה הנאצית.

צעד זה ביטא את עקרון המנהיג שבידיו הסמכות לחוקק לבצע ולשפוט ואת עקרון שלילת הדמוקרטיה אשר נשענת על הפרדת רשויות.

 

ג.תהליך האחדה (תיאום): 1933-1934

הנאצים ביצעו תהליך של תיאום מוחלט בין המדינה הגרמנית לעם הגרמני לבין המפלגה הגרמנית והאידיאולוגיה הגזענית שלה:

 

-          מדינה חד מפלגתית: יולי 1933

בגרמניה תשלוט רק מפלגה אחת והיא המפלגה השולטת, המפלגה הנאצית. איסור על ריבוי מפלגות והעם צריך להביע נאמנות מוחלטת למפלגה ולפיהרר שבראשה= מדינת מפלגה.

צעד זה מבטא את עקרון שלילת הדמוקרטיה שאוסר על ריבוי מפלגות ומבטא את האיסור להתארגן באיגודים נגד השלטון =אופוזיציה. גרמניה מעל לכל שבראשה המפלגה הנאצית.

 

-          ביטול המבנה הפדרטיבי של המדינה: 1933-1934

במקום ברית בין 18 הארצות שמרכיבות את גרמניה נקבעה מדינה ריכוזית ובכל אחת מהארצות לשעבר מונה נציג מטעם היטלר כדי להבטיח נאמנות למפלגה הנאצית.

בצעד זה בוטא עקרון המנהיג שבידיו כל הסמכויות כדי לשלוט על המדינה ובכך מובטח לו נאמנות מצד אזרחיו.

 

-          חוק השבת הפקידות המקצועית על כנה: 1933

המפלגה הנאצית סילקה מתפקידים שונים ובעיקר בכירים את מתנגדיהם ובמיוחד את היהודים ובמקומם מינו את נאמני המפלגה הנאצית.

צעד זה ביטא את תורת הגזע המאדירה והמעצימה את הגזע הארי כגזע עליון משמע הגרמנים ורק הם יכולים לעמוד בראש המדינה, אין מקום לגזעים נחותים.

 

-          פירוק האיגודים המקצועיים: 1933

היטלר ביטל את כל האיגודים המקצועיים בחג הפועלים אשר היו בשליטתם של הקומוניסטים והסוציאליסטים ואסר את מנהיגיהם. במקומם הקים את "חזית העבודה הגרמנית"  שכללה בתוכה את כל האיגודים המקצועיים בכפוף למפלגה הנאצית.

צעד זה ביטא את עקרון שלילת הדמוקרטיה לחופש הביטוי והתארגנות של אופוזיציה לשלטון, עקרון המנהיגות. מה עוד שהאיגודים שפורקו היו בבעלות הקומוניסטים שדגלו במלחמת מעמדות ובשליטת הפרולטריון הבינלאומי בניגוד לגרמנים שהאמינו במלחמת גזעים ולעליונות הגזע הארי.

 

-          השתלטות על תחום החינוך והתרבות:

איגודים מקצועיים כמו תנועות נוער היו רשאים רק תחת פיקוח המפלגה הנאצית. בתחום החינוך אסרו על לימוד חומר שנוגד את עקרונות מפלגה הנאצית וכל מערכת הלימודים והחינוך הוחלפה בהתאמה למפלגה הנאצית. המורים המרצים והחוקרים היו נציגי המפלגה. ב-10 במאי נשרפו אלפי ספרים בעלי רוח יהדות שלא מתמזגים עם הרוח האידיאולוגית של הנאצים בפומבי – "ליל שריפת הספרים".

הנאצים השתלטו על אמצעי התקשורת במטרה לפקח על המסרים שמועברים לציבור.

 

-          שימוש באמצעי טרור-מחנה דכאו

המשטר הנאצי כבר מראשיתו עשה שימוש במנגנוני טרור: האס אי, האס אס והגסטאפו –משטרה חשאית.

הוקמו מחנות עבודה ומחנות ריכוז למתנגדי המשטר. מחנה הריכוז הראשון היה "דכאו" אשר הוקם בגרמניה. שם המתנגדים חונכו בתהליך שנקרא "חינוך מחדש" שבסופו היו צריכים להביע נאמנות לשלטון.

 

ד. ליל הסכינים הארוכות: 1934

ארנסט רהם היה מפקד האס איי (פלוגות הסער) שעמד לצד היטלר מתחילת דרכו וסייע לו לעלות לשלטון. רהם רצה להתמנות לשר הצבא ולמנות את מקרוביו בפלוגות הסער לראשי מנגנוני הביטחון בגרמניה וליצור חברה נאצית עממית אשר ישלטו בה ההמונים הנאצים. מפקדי הצבא הסדיר הגרמני חששו מרצונותיו של רהם ומהשתלטות בריוני פלוגות הסער על הצבא הגרמני.

להיטלר הייתה חשובה תמיכת הצבא הגרמני בו ותמיכת בעלי ההון אשר להם הבטיח חוק וסדר. הוא שלח את מקורביו מאנשי האס אס לרצוח את רהם ואת ראשי האס איי. כל זה כדי להוכיח השלטת חוק וסדר אפילו של אנשים הקרובים לו.

צעד זה מבטא את עקרון המנהיג שבידיו כל הסמכויות לשליטה על המדינה ועקרון הטרור שמופעל על מתנגדיו של המפלגה הנאצית בגלל אי נאמנות לשלטון. אין מקום להבעת התנגדות לפיהרר.

 

ה. איחוד התפקידים: ה" קאנצלר" ו ה –"פיהרר" –ה "רייכס פיהרר" –סוף 1934

בסוף 1934 נפטר הנשיא הינדנבורג והיטלר איחד את שני התפקידים: הן את משרת הקאנצלר והן את משרת נשיא גרמניה, והפך ל"רייכספיהרר". הצבא הגרמני נשבע לו אמונים באופן אישי, וכך הכפיף באופן סופי את הצבא ישירות אליו.

איחוד התפקידים ביטא את עיקרון המנהיג על פי תורת הגזע הנאצית, אשר על פיו על הגרמנים הייתה חובת ציות ל 'פיהרר', אשר ריכז את כל סמכויות המדינה בידיו, ואשר סימל באישיותו את המדינה הגרמנית.

 

ו. שיקום הכלכלה-תכנית ארבע השנים: 1935-1939

היטלר הכריז על "תכנית ארבע השנים"  ומטרותיה היו להילחם באבטלה ולחזק את עוצמתה הצבאית של המדינה.  ב-1935 הונהג גיוס חובה לצבא, והחיילים שהיו מובטלים קיבלו אוכל,לבוש ומשכורת מהמדינה. כך צומצם מספר המובטלים תוך שנים ספורות.

היטלר הוציא את גרמניה מהמשבר הכלכלי -1929- על ידי פנייה לבעלי הון אשר תמכו בו, וקרא להם להשקיע את הונם בהקמת מפעלים חדשים ובמיוחד לייצור נשק.

חזית העבודה הגרמנית מנעה פריצה של שביתות ועל ידי כך שהמפלגה קבעה מכסי מגן על היבול, קנו הגרמנים תוצרת מקונית ולא מוצרי ייבוא.

היטלר הוכיח שהוא היחיד שיכול להצליח לשפר את הכלכלה הגרמנית על ידי שיתוף פעולה בין בעלי ההון לפרולטריון. הוא נתן לאנשים תקווה וביטחונם העצמי החל לשוב אליהם ונאמנותם למפלגה הנאצית התחדדה.

 

ז. חוקי נירנברג –15 בספטמבר 1935

חוקי נירנברג כוללים שני חוקים מרכזיים: "חוק אזרחות הרייך" ו " חוק להגנת הדם והכבוד הגרמניים" .

"חוק אזרחות הרייך" קבע, שהאזרחות בחברה הגרמנית תינתן רק למי שהוא בן הגזע הארי. רק הוא נהנה מזכויות האדם והאזרח בחברה הנאצית הגרמנית. היתר, ובהם היהודים, הפכו לנתינים חסרי זכויות.

כך הפך הגזע לקריטריון לקבלת אזרחות, ונבנתה חברה ארית על פי תורת הגזע, אשר על פיה קיים גזע ארי עליון, ואילו יתר הגזעים צריכים לשרת אותו, אם הם סלבים. אם הם יהודים וצוענים עליהם להיכחד. יתר הגזעים יהיו משוללי זכויות אדם ואזרח.

" חוק להגנת הדם והכבוד הגרמניים" כלל שורה של תקנות משפילות על היהודים ובהם: איסור נישואין בין יהודים לבין גרמנים ממוצא ארי אזרחי המדינה, איסור קיום יחסי מין בין יהודים לבעלי הדם הארי, איסור הנפת דגל הרייך, איסור העסקת עוזרות בית גרמניות מתחת לגיל 45.

כל זאת כדי לבודד את היהודים מהחברה הגרמנית ומבעלי הדם הארי הטהור, אשר הרכיבו אותה.

בנוסף לזאת החוקים כללו תקנה, אשר הגדירו מיהו יהודי. על פיה יהודי הוא מי שעל פי ההיסטוריה המשפחתית שלו מוצאו היה לפחות משלושה סבים יהודיים. כך, גם אם היה נוצרי, גרמני, אשר מוצאו משני סבים יהודיים נחשב יהודי, ואזרחותו נשללה. בדרך זאת נשללה אזרחותם של גרמנים בני תערובת אשר מוצאם היה יהודי, וכל זאת כדי לשמור על טוהר הגזע הגרמני.

 

 

ג. מדיניות הנאצים כלפי היהודים: עד 38 ומ-38

 

1. מדיניות הנאצים כלפי היהודים: 1933 - 1938

 

(גם בנושא זה עלינו להקפיד על התאריכים. הצעדים העיקריים נעשו כבר עד שנת 1935, אולם ב –1938 בוצע " ליל הבדולח". לכן אם נישאל שאלה לגבי השנים 1933 –1938 נענה על " ליל הבדולח" אולם אם נישאל עד שנת 1935 לא נכלול זאת בתשובה).

 

פעולות הנאצים תחומים שונים:

כלכלה, חקיקה, טרור ותעמולה וכיצד הם מבטאים את האנטישמיות הנאצית

מבוא –מטרות המדיניות האנטי - יהודית

המשטר הנאצי לא חשב בשנים 1933 –1939 על מדיניות של השמדת היהודים.

מטרות מדיניותו האנטי –יהודית בתקופה זאת היו:

א.      הרחקתם של היהודים ובידודם מהחברה הגרמנית תוך כדי שלילת זכויות האדם והאזרח שלהם.

ב.      נישולם הכלכלי של היהודים על ידי פגיעה פיסית בעסקיהם, הרחקתם מהמנהל הציבורי, ופיטוריהם מתפקידים של הוראה ומחקר במערכת החינוך.

ג.       עידוד הגירתם של היהודים מגרמניה וגרושם.

 

בתחום הכלכלה:

 

א. יום החרם הכלכלי: 1 באפריל 1933

ביום זה סימנו משמרות של ה –S.Aאת בתי העסק היהודים ואסרו על הגרמנים להיכנס אליהם ולקנות את מוצריהם. חלונות הראווה שלהם נצבעו בסיסמאות נאציות ואנטי –יהודיות.

החרם נמשך יום אחד בלבד, ונעשה לרוב על ידי המפלגה הנאצית ופעילי ה –A.S, אך הוא סימל את הצעד הראשון לכוונה לנשל את היהודים מהכלכלה הגרמנית, ולפגוע בעסקיהם ובפרנסתם, וכמוכן לבודד אותם ולהקשות על מחייתם ועל ביטחונם בחברה הגרמנית הארית.

 

ב. חוק השבת הפקידות המקצועית על כנה: 1933

המפלגה הנאצית סילקה מתפקידים שונים ובעיקר בכירים את מתנגדיהם ובמיוחד את היהודים ובמקומם מינו את נאמני המפלגה הנאצית.

צעד זה ביטא את תורת הגזע המאדירה והמעצימה את הגזע הארי כגזע עליון משמע הגרמנים ורק הם יכולים לעמוד בראש המדינה, אין מקום לגזעים נחותים.

 

בתחום החקיקה:

 

חוקי נירנברג –15 בספטמבר 1935

חוקי נירנברג כוללים שני חוקים מרכזיים: "חוק אזרחות הרייך" ו " חוק להגנת הדם והכבוד הגרמניים" .

"חוק אזרחות הרייך" קבע, שהאזרחות בחברה הגרמנית תינתן רק למי שהוא בן הגזע הארי. רק הוא נהנה מזכויות האדם והאזרח בחברה הנאצית הגרמנית. היתר, ובהם היהודים, הפכו לנתינים חסרי זכויות.

כך הפך הגזע לקריטריון לקבלת אזרחות, ונבנתה חברה ארית על פי תורת הגזע, אשר על פיה קיים גזע ארי עליון, ואילו יתר הגזעים צריכים לשרת אותו, אם הם סלבים. אם הם יהודים וצוענים עליהם להיכחד. יתר הגזעים יהיו משוללי זכויות אדם ואזרח.

" חוק להגנת הדם והכבוד הגרמניים" כלל שורה של תקנות משפילות על היהודים ובהם: איסור נישואין בין יהודים לבין גרמנים ממוצא ארי אזרחי המדינה, איסור קיום יחסי מין בין יהודים לבעלי הדם הארי, איסור הנפת דגל הרייך, איסור העסקת עוזרות בית גרמניות מתחת לגיל 45.

כל זאת כדי לבודד את היהודים מהחברה הגרמנית ומבעלי הדם הארי הטהור, אשר הרכיבו אותה.

בנוסף לזאת החוקים כללו תקנה, אשר הגדירו מיהו יהודי. על פיה יהודי הוא מי שעל פי ההיסטוריה המשפחתית שלו מוצאו היה לפחות משלושה סבים יהודיים. כך, גם אם היה נוצרי, גרמני, אשר מוצאו משני סבים יהודיים נחשב יהודי, ואזרחותו נשללה. בדרך זאת נשללה אזרחותם של גרמנים בני תערובת אשר מוצאם היה יהודי, וכל זאת כדי לשמור על טוהר הגזע הגרמני.

בתחום התעמולה:

 

התעמולה הנאצית ובראשה יוסף גבלס שימשה את הנאצים ככלי לדה –הומניזציה של היהודי, להפיכתו לתת –אנוש. היהודים הוצגו בתעמולה הנאצית כמזיקים וכטפילים שיש להדביר ולהכחיד אותם כדי להציל את המין האנושי לדוגמא בעיתון האנטישמי "דה שטירמר" ובסרטים נאצים.

על מסכי הקולנוע הוקרנו הסרטים: " היהודי זיס" ו "היהודי הנצחי", אשר דימו את היהודי לאדם חמדן, אשר מבקש לגזול את הגרמנים, ולהשתלט על העולם בעזרת קשר ההון היהודי הבינלאומי. היהודים הוצגו כאנשים סוטים וכמי שמבקשים לפתות את הנשים הגרמניות טהורות הגזע.

סיפורי הילדים וספרי הלימוד כללו חומרי נאצה נגד היהודים, וקריקטורות המציגות את גופו המעוות של היהודי, את תכונותיו הבלתי אנושיות ואת תחבולותיו להפוך לנוצרי או לארי להתבולל בחברה הארית הטהורה ולזהם אותה.

 

ההחרפה ביחס של השלטון הנאצי כלפי היהודים בשנת 1938 ו -"ליל הבדולח" –טרור נגד היהודים:

גל הצעדים הראשון נגד היהודים היה בשנים 1933 –1935, בשנת 1936 חלה רגיעה בצעדים האנטי –יהודיים. הגל חודש לאחר מכן, והגיע לשיאו בשנת 1938 בליל הבדולח.

 

הסיבות להחמרת היחס כלפי היהודית בשנת 1938 היו:

א.      בתקופה 1933 –1935 היה עסוק המשטר הנאצי בראשית התבססותו. אמנם הוא פעל נגד היהודים, אך התרכז בהשתלטות על הממשל בגרמניה, ובהוצאתה של גרמניה מהמשבר הכלכלי אליו נכנסה משנת 1929. לכן לא ראה במאבק נגד היהודים את עיקר פעולתו.

ב.       בשנים הראשונות לקיומו היה זקוק השלטון הנאצי לתמיכה של הקהילה הבינלאומית כדי להתבסס בגרמניה. בשנת 1936 אף ארחה גרמניה את האולימפיאדה. השלטון הנאצי לא החריף את מאבקו ביהודים מכיוון, שעדיין היה זקוק לאהדת העולם.

ג.        משנת 1936 ואילך החלה גרמניה לצאת מהמשבר הכלכלי, והממשל הנאצי, כולל הצבא והמערכות הכלכליות, החלו לתכנן את המלחמה ואת ההיערכות לקראתה. בשנת 1938 כבר היה ברור לצבא שגרמניה תפתח במלחמה. במצב זה הוטל אישור על נקיטת צעדים אנטי –יהודיים, משום שגרמניה , שוב, לא חיפשה את אהדת העולם.

ד.       בשנת 1938 נקטה גרמניה בצעדים תוקפניים כמו סיפוחה של אוסטריה במסגרת "האנשלוס", וסיפוח חבל הסודטים לאחר הסכם מינכן. צעדים אילו הבהירו להיטלר שמדינות המערב דבקות במדיניות הפיוס כלפיו, ולא יפעלו נגדו בין היתר גם אם יפגע בצורה חמורה יותר ביהודים.

 

 הצעדים האנטי יהודיים בשנת 1938:

 

1. הגירה כפויה וגירוש-

לאחר סיפוחה של אוסטריה החלו הגרמנים, באמצעות המדור היהודי ב- "גסטאפו" בראשות אדולף איכמן, להפעיל מדיניות של הגירה כפויה כלפי יהודי אוסטריה. הופעלו נגדם אמצעים משטרתיים אלימים כדי להביא לעזיבתם. 

גם בתוך גרמניה גורשו באלימות 17,000 יהודים בעלי אזרחות פולנית לעיירת הגבול הפולנית זבונשין. שם הושלכו היהודים חסרי כל בין הגרמנים המגרשים אותם לפולנים שלא רצו אותם.

 

2. אריזציה כפויה ואלימה-

אריזציה-תהליך שבו הופקע הרכוש יהודי והועבר לידי הארים.

הדבר החל כבר שנת 1935 אך הופעל באמצעות לחץ ואמצעי שכנוע ולא באלימות. החל משנת 1938 הופעלה אלימות על היהודים כדי למסור את רכושם לגרמנים והם חויבו לרשום את רכושם אשר עלה על 5000 רייכסמארק. תוך שנה נלקח מהיהודים 80 אחוז מהרכוש אשר עדיין נותר בידם.

היהודים חויבו לצרף לשמות שלהם שמות פרטיים יהודיים- ישראל לגבר, ושרה לאישה. לסמן את הדרכון שלהם באות Jוהם נאלצו לענוד את הטלאי הצהוב.

 

3. ליל הבדולח- 9-10\11\1938

הרקע לליל הבדולח היה רציחתו של דיפלומט גרמני בפריס על ידי צעיר יהודי בשם הרשל גרינשפן כתגובה לגירוש הוריו לזבונשין על גבול פולין-גרמניה.

הרצח שימש עילה\סיבה לפוגרום שנערך ביהודי גרמניה. זו הפעם הראשונה שהשלטון המרכזי מלמעלה ובמכוון הפעיל בקנה מידה ארצי אלימות וטרור נגד היהודים. עד אז הם נקטו בצעדים שמטרתם הייתה לדחוק את היהודים מהחברה הגרמנית, לשלול זכויותיהם (חוקי נירנברג) ולעודד הגירה מרצון.

1,000 בתי כנסת הוצתו ונהרסו (הבדולח על שם הזכוכיות השבורות של בתי הכנסת), 91 יהודים נהרגו ומאות חנויות ובתים נבזזו ונהרסו. בנוסף לזאת 30,000 יהודים נאסרו ונשלחו למחנות ריכוז.

ההשפעה של ליל הבדולח על היהודים הייתה גדולה. יהודי גרמניה, אשר קיוו להחזיק מעמד בגרמניה הנאצית עד שיעבור הזעם עזבו את גרמניה בגל הגירה גדול.

על היהודים הוטל קנס של מיליארד רייכסמארק כדי לכסות בעצמם את הביטוח על רכושם. קנס זה היה רבע מהרכוש שהיה בידם.

מיד לאחר הפוגרום סגר הגסטאפו את משרדי המוסדות והארגונים היהודים והנציגות הארצית של היהודים פוזרה, כך הונחתה מכה קשה על יהודי גרמניה.

 

ד. דרכי ההתמודדות של הנהגת יהודי גרמניה עם המדיניות הנאצית שנכפתה על היהודים

מבוא: רוב יהודי גרמניההתארגנו להמשיך ולחיות בגרמניה תוך כדי פיתוח מוסדות של עזרה הדדית עד שהרעה תחלוף, בעוד שחלקם העדיף להגר  אל מחוץ לגבולותיה של גרמניה.

 

דרכי ההתמודדות של היהודים עד שנת 1938:

 

1. התקווה שהרעה תחלוף- "שאו בגאון את הטלאי הצהוב"

עם עלייתם של הנאצים לשלטון ב-1933 הם פעלו לדחוק את היהודים מהחברה הגרמנית, לנשל אותם מהכלכלה ולשלול את זכויותיהם האזרחיות.

יהודי גרמניה ניצלו את האמנציפציה (מתן זכויות ליהודים) והתקדמו בכל תחומי החיים: בכלכלה, במדע, באומנות וגם בפוליטיקה. הם תפסו את עצמם כבני הלאום הגרמני שתרמו לביסוס העם והמדינה הגרמנית וחלקם גם נלחם בצבא הגרמני במלחמת העולם הראשונה.

לכן הם לא האמינו בשנים הראשונות למשטר הנאצי שהצעדים האנטי יהודים מבטאים שנאה שהיא טמועה בתוך החברה הגרמנית ושהם ינשלו מתוכה.

הם חשבו שהמשטר הנאצי מהווה רעה חולפת ושהם ימתנו את התנהגותם בעקבות הלחץ הבין לאומי שיופעל עליהם עצם עלייתם לשלטון.

עמדת היהודים שהמצב הנוכחי הוא מצב זמני שיחלוף בא לידי ביטוי במאמרו של רוברט וולטש:"שאו בגאון את הטלאי הצהוב". במאמר זה הוא קורא ליהודי גרמניה להמשיך לחיות כבני אדם וכיהודים גאים למרות כל ההשפלות שהם עוברים.

 

2. הקמת ארגונים ואגודות-

יהודי גרמניה החלו להתארגן כדי להיאבק על זכויותיהם בחברה הגרמנית. הוקם ארגון מייצג של כל יהודי גרמניה, "הנציגות הארצית של יהודי גרמניה", שבראשו עמד הרב ליאו בק. הארגון ייצג את היהודים בפני השלטונות בגרמניים והחל לארגן את החיים היהודיים בתוך גרמניה.

החיילים היהודים שנלחמו במלחמת העולם הראשונה בצבא הגרמני הקימו גם ארגון מייצג, "הברית הארצית של חיילי החזית היהודיים", בתקווה להילחם על מעמד שווה במדינה הגרמנית כתוצאה מהוכחת נאמנות כלפיה. כאמור, זכויותיהם לא ניתנו להם, ואזרחותם נשללה בעקבות חוקי נירנברג.

 

3. הגירה-

עד 1938 הנהגת יהודי גרמניה עודדה עליה מאורגנת ולא עליית בהלה\בריחה.

היא עודדה את היציאה מחוץ לגרמניה לצעירים שיכולים לפתוח דף חדש במדינות אחרות, או של אותם בעלי מקצוע שיכולים להיקלט ולהתחיל בחיים חדשים במקומות אחרים מחוץ לגרמניה.

כך ההנהגה הציונית הגיעה להסדר ב-1933 עם המשטר הנאצי שנקרא "הסכם העברה" שעל פיו יוכלו יהודי גרמניה לעזוב את גרמניה בתנאי שהם משאירים את כספם בגרמניה, קונים סחורות גרמניות ואת הסחורות יביאו איתם בעלייתם לא"י. כך ההנהגה הציונית ניסתה להשיג 2 מטרות: להציל את יהודי גרמניה מהמשטר הנאצי וגם לסייע בבניית בית לאומי בא"י.

 

4. פיתוח מוסדות חינוך ועזרה הדדית-

הנציגות הארצית של יהודי גרמניה החלה להקים מערכת חינוך יהודית אלטרנטיבית לזאת שנסגרה על ידי הנאצים, וכמוכן מערכת של עזרה הדדית אשר העניקה סיוע כלכלי לנזקקים וגם סייעה בהסבתם המקצועית.

הוקמו מחדש בתי ספר, מוסדות תרבות (תיאטראות), בתי מדרש כדי לאפשר ליהודים המובטלים להתפרנס או לעשות הסבה מקצועית. ליתומים ולאלמנות הוענק סיוע ותמיכה על ידי גיוס כספים בייחוד מיהודי ארה"ב.

 

5. עיתונות-

העיתונות היהודית פנתה גם ליהודים וגם לגרמנים. כתבות שונות הדגישו את הנאמנות של יהודים לגרמניה במטרה לקבל חזרה את זכויותיהם. היה ניסיון באמצעות המילה הכתובה להמשיך ולהשתלב בחברה ובכלכלה בגרמניה.

 

6. תנועות הנוער הציוניות-

המחנכת רחה פרהייר הקימה את ארגון עליית הנוער שאותו המשיכה הנרייטה סולד. הארגון העלה לארץ כ-5,000 בני נוער לאחר שהוכשרו בקיבוצים בגרמניה כדי להיות מוכנים לעלייה לא"י וכאן הם התפזרו בקיבוצים השונים ובבתי הספר במסגרת העלייה החמישית.

 

 

לאחר שנת 1938:

כשם ששנת 1938 הייתה שנת מפנה ביחס של שלטונות גרמניה כלפי היהודים, כך שנת 1938 מהווה שנת מפנה ביחסם של היהודים כלפי השלטונות הנאצים.

שנת 1938 מהווה החרפה ביחסם של הנאצים ליהודים ומשנה זו הבינו היהודים בגרמניה שהם אינם יכולים יותר לחיות בגרמניה ושעליהם לעזוב אותה.

 

הגירה-

לאחר פוגרום "ליל הבדולח" בנובמבר 1938 החלה בריחה המונית של יהודים מתחומי הרייך הגרמני. ההגירה המאורגנת והיזומה שהייתה נהוגה לפני 1938 הפכה להגירת בהלה ובריחה שנמשכה גם לשנת 1939 ובעקבות כך היגרו כמחצית יהודי גרמניה.

 

הגסטאפו פרץ והרס את משרדיהם של מרבית המוסדות היהודיים בגרמניה שסייעו עד אז להישרדותם של היהודים בגרמניה.

גם לאחר אירועי ליל הבדולח הוסיפו מנהיגי הנציגות הארצית לנסות ולדאוג ליהודים שנשארו בגרמניה ובמיוחד לקיים את מערכת החינוך היהודית שהפכה לנחוצה יותר מאחר שנאסר על תלמידים יהודים ללמוד בבתי ספר גרמניים.

 

 

ה. עמדת מדינות כלפי היהודים ברייך השלישי

 

1. ועידת אוויאן- הסיבות לכינוסה, טיעונים שהושמעו בישיבותיה, החלטות שהתקבלו ומשמעותן.

 

בעקבות הצעדים האנטי יהודיים שנעשו בגרמניה בשנת 1938 ובעקבות התחלת הגירוש הכפוי של יהודי גרמניה היה גל בריחה של יהודי גרמניה בשנים 1939-1938.

בנוסף לזה החל אדולף אייכמן (מנהל המשרד היהודי במשטרת הביטחון S.D) לעסוק בגירוש 185,000 יהודי אוסטריה. ובעקבות זה נוצרה בעיה של פליטת עשרות אלפי פליטים יהודים ברחבי העולם.

יולי 1938 כינס נשיא ארה"ב רוזוולט ועידה באוויאן שבצרפת כדי לדון בבעיית הפליטים ובפתרונות לקליטתם מחוץ לגרמניה.

 

סיבות להתכנסות:

 

1) סיפוח אוסטריה ומדיניות הגרוש של יהודיה:

 בעקבות סיפוח אוסטריה והחרפה במדיניות ההגירה והגירוש כלפי היהודים בה ובגרמניה, גדל מאד מספר הפליטים, ולכן יזם נשיא ארה"ב רוזוולט פורום בין לאומי שידון בבעיית הפליטים.

2)לחץ דעת הקהל בארה"ב:

על רוזוולט הופעל לחץ מהקהילה היהודית לבטל את המגבלות על ההגירה על פי חוקי ג'ונסטון מ-1924.

3)שיתוף אירופה ויתר המדינות בנטל קליטת המהגרים:

ארה"ב הייתה באופן מסורתי מדינה קולטת הגירה ולכן היה צורך לשתף את מדינות העולם בפתרון הבעיה ובקליטת היהודים שהמעמסה לא תיפול רק על ארה"ב.

 

טיעוני המדינות שנשמעו בוועידה:

כל מדינה הסתייגה מלקחת על עצמה את הפתרון לבעיית הפליטים וכל מדינה נימקה נימוק אחר.

 

v     ארה"ב- ארה"ב הייתה במשבר כלכלי גדול מ-1929 עד מלחמת העולם השנייה. במצב זה גדל החשש שהגירה מוגברת תביא לעלייה במספר המובטלים ולהעמקת השפל הכלכלי אך ארה"ב הבטיחה למלא את מכסות ההגירה שלה במלואן. הגרו אליה בשנים 1938-1939 כ-63,000 יהודים.

v     אוסטרליה- טענה שהיא לא סובלת מבעיות גזע בארצה והיא איננה מעוניינת לייבא את הבעיה הזאת. (בפועל באוסטרליה הייתה קיימת בעיה גזעית עם המיעוט הבוריג'ני והיא לא רצתה להתעסק עם מיעוט נוסף ועם בעיה גזעית נוספת)

v     קנדה וניו זילנד- הנציגים של המדינות הללו הצהירו שמצבן הכלכלי אינו מאפשר להן לקלוט מהגרים רבים. הייתה אבטלה והיה צורך לתפור קודם כל בעיות בתוך המדינה ולכן אי אפשר לקלוט עוד פליטים.

v     בריטניה- טענה שאין ברחבי האימפריה שלה מקום לקליטת יהודים ובמיוחד לא בארץ ישראל.

v     הובעה נכונות לקלוט אך ורק פליטים שהם בעלי מקצוע הנדרשים במדינה הקולטת ולא רק את היהודים שעסקו בתחום המקצועות החופשיים.

v     רומניה ופולין- לא היו מיוצגות וועידה, ולא רק שהן לא הביעו נכונות לקלוט פליטים יהודיים אלא אף דרשו למצוא פתרון לקליטת היהודים שבתחומן.

v     הרפובליקה הדומיניקאנית- הביעה נכונות לקלוט 100 אלף פליטים יהודיים אך למעשה היא קלטה מאות בודדות בלבד.

 

תוצאות הועידה:

תוצאות הועידה היו עגומות. הוקמה ועדה בין ממשלתית לענייני פליטים שתפקידה היה לתאם את פעילות המדינות במציאת פתרון לבעיית הפליטים היהודים תוך כדי תיאום עם שלטונות גרמניה.

אבל הועדה הזו הייתה חלשה, חסרת אמצעים והתפרקה זמן קצר לאחר שנוסדה.

היטלר הבין בעקבות הועידה שהעולם אדיש לבעיית היהודים ושהוא יכול בעצם להחמיר את הצעדים כלפיהם.                                  

                                                                              

2. פרשת האונייה "סנט לואיס"

ספינת נוסעים גרמנית שמסע התלאות שלה ב-1939 עם הפליטים היהודים שלסיפונה היה לאחד מסמלי הטרגדיה של היהודים הנמלטים מהנאצים ומתקשים למצוא מקוםמקלט.

ב-13 במאי 1939 יצאה האונייה, שהייתה בבעלות חברת הספנות המבורג-אמריקה, מנמלהמבורג לקובה, ועל סיפונה 936 נוסעים. מהם 930 יהודים בעלי רישיונות כניסה להוואנה. את הרישיונות הסדיר המנהל הכללי להגירה בקובה מנואל בניטס גונסלס, במקום אשרותההגירה הרגילות ולקח תמורת אשרות כניסה אלו תשלום של 160 דולר בניגוד לחוק המאפשר לקבלן ללא תשלום.

קנאתם של פקידיםקובנים ברווח הבלתי-חוקי של גונסלס, רגשות בקרב התושבים נגד בואם של פליטים יהודיםונטייתה הפרו-פשיסטית של הממשלה, חברו יחד ו ב-15 במאי 1939 ביטלה הממשלה את תוקףרישיונות הכניסה וקיצצה בסמכותו של המנהל הכללי. הממשלה החליטה שרישיונות הכניסהיכובדו רק עד 6 במאי. רק 22 פליטיםיהודים נוסעי סנט לואיס מילאו אחר הדרישות החדשות של קובה באשר לאשרות כניסה.ב-27 במאי הגיעה האונייה להאוואנה, אך נאסר על נוסעיה לרדת לחוף ולהיכנס לקובה. ארגון הג'וינט שלח את נציגו להאוואנה לשאת ולתת בדבר ירידת הנוסעיםלחוף אך הדבר לא שינה את דעתו של נשיא קובה שהתעקש שהספינה תצא מנמל הוואנה. הוא טען כי חברת הספנות והג'וינט ידעו מראש שתוקףהרישיונות בוטל, וחייבים ללמדם לקח באשר לכיבוד של חוקי קובה.

ב-2 ביוני יצאה סנטלואיס מהאוואנה, ובעת שהתקיים המשא-ומתן ניווט אותה רב החובל, גוסטב שרדר, סביבבאזורים שבין פלורידה לקובה.

פקידי הגירה אמריקנים הודיעו כי לא יותר לפליטים להיכנס לארצות-הברית. ב-5 ביוניהושג הסכם להתיר לפליטים לרדת לחוף ולהיכנס לקובה תמורת איגרת חוב בסך 453,000 דולר)כ-500 דולר לפליט) שתופקד ביום המחרת. הג'וינט לא הצליח לגייס את הסכום הדרושבמועד שנקבע, וב-6 ביוני הפליגה האונייה לאירופה. 29 נוסעים הורשו לרדת מהאונייה22 מהם יהודים בעלי אשרות כניסה לקובה בנות תוקף.

בעת שהאונייה עשתה דרכה לאירופה הסכימו בריטניה, בלגיה, צרפת והולנד לקלוט אתהפליטים. רוב הנוסעים שקיבלו, כאמור, מקלט זמניבמדינות אירופה, נרצחו בידי הנאצים במסגרת ה "פתרון הסופי".

 

תוקפנות ופיוס בשנות ה- 30

 

א. מטרות מדיניות החוץ של גרמניה הנאצית והצעדים התוקפניים שנקטה כדי לממשן

 

מבוא:

בין השנים 1933 –1939 ניהל היטלר מדיניות חוץ תוקפנית, אשר מטרתה לבטל את הסכמי ורסאי.

עד פרוץ מלחמת העולם השנייה כבש היטלר שטחים נרחבים מאירופה ללא ירייה, בעוד שצרפת ובריטניה ניהלו מדיניות של פיוס, שלא הגיבה נגד צעדיו התוקפניים מתוך תקווה למניעת פריצת מלחמה. ב-1 לספטמבר 1939 פלש היטלר לפולין. מבחינתו זה היה עוד צעד תוקפני אולם צרפת ובריטניה החליטו להגיב והכריזו מלחמה.

 

מטרות מדיניות החוץ של גרמניה הנאצית:

 

1)     "הסדר החדש באירופה" –השלטון הנאצי שאף לכבוש את אירופה ולהקים בה "סדר חדש" כלכלי וחברתי בינלאומי, המבוסס על תורת הגזע. בהתאם לכך היה על העם הגרמני שהיה הגזע העליון להשתלט על אירופה, לנשל את העמים הסלבים אשר שרתו את הגזע העליון, ולנצל אותם לטובת מאמץ המלחמה הגרמנית. הצוענים והיהודים שהיו תת אנוש נועדו להשמדה.

2)     ביטול חוזה ורסאי –המטרה של היטלר הייתה לבטל את חוזה ורסאי ובייחוד את הסעיפים שדנו בשטחים שנלקחו מגרמניה במלחמת העולם הראשונה ולהגבלות שהוטלו על הצבא הגרמני. היטלר שאף לספח בחזרה הן את השטחים שנלקחו מגרמניה והן את המיעוטים הגרמניים הגדולים המפוזרים מחוץ למדינה הגרמנית, בייחוד את שלושת מליון הגרמנים של חבל הסודטים, אשר סופחו לצ'כוסלובקיה.

3)     "מרחב מחיה"- כיבוש מזרח אירופה –על פי האידיאולוגיה הנאצית העם הגרמני צריך להתפשט לעבר רוסיה ומזרח אירופה, שם נמצא מרחב המחייה שלו, תוך נישולם וגרושם של העמים הסלבים.

4)     שיקומו מחדש של הצבא הגרמני– על פי הסכמי ורסאי צומצם במידה ניכרת העם הגרמני. ההגבלות שהוטלו עליו היו מבחינת היקפו וכוחו הצבאי, על המשך התחמשותו ועל תעשיית הנשק הגרמנית. היטלר שאף להסיר הגבלות אלו ולשקם מחדש את צבא גרמניה תוך כדי הרחבתו, חימושו, אימונו ותוך כדי הקמתה המחודשת של תעשיית הנשק הגרמנית.

 

הצעדים המבטאים את מדיניות החוץ הנאצית 1933-1939:

 

• החזרת חבל הסאר לגרמניה –1935 (נובע ממטרת ביטול חוזה ורסאי והחזרת שטחים) –על פי חוזה ורסאי נלקח חבל הסאר מגרמניה, והועבר לרשות חבר הלאומים. בינואר 1935 נערך משאל עם באזור בעידוד שליחי המפלגה הנאצית הגרמנית, ו –91% מתושביו הצביעו על חזרה לגרמניה. חבל הסאר היה עשיר במכרות פחם ובברזל, אשר היו נחוצים לתעשיית הנשק הגרמנית.
• ביטול חוזה וורסאי –1935 –היטלר הכריז על ביטול חד צדדי גרמני של חוזה וורסאי, ובייחוד הדבר היה אמור לגבי הגבלות על חימוש הכוח הצבאי הגרמני ועל מספרו. הוא טען, שמדינות אירופה המשיכו להתחמש בניגוד להגבלות חוזה ורסאי. גרמניה פרשה מחבר הלאומים ומהוועדה שלו לפירוק החימוש. הייתה זאת הפרה בוטה של החוק הבינלאומי ושל הסדר הבינלאומי לאחר מלחמת העולם הראשונה.
• הסכם ימי עם בריטניה –1935 - ( שייך הן לביטול חוזה וורסאי והן לרצון לשקם את הצבא הגרמני) –בשנת 1935 נחתם הסכם ימי בין גרמניה לבריטניה, אשר על פיו ניתן היה לגרמניה להגדיל את צי אוניותיה למרות הגבלות הסכם ורסאי, ובלבד שלא יעלה על 35% מצי האוניות הבריטי. אמנם הצי הגרמני נשאר קטן מהצי הבריטי, אך בהסכם היה הישג גרמני גדול משום שהוא ביטא את ביטול ההגבלות על בניית הכוח הימי הגרמני ואת ראשית בנייתו המחודשת.

 

• הפלישה לחבל הריינוס –1936 –( שייך למטרת ביטול חוזה וורסאי וכיבוש שטחים) – על פי הסכם וורסאי חבל הריינוס, אשר גבל עם צרפת, פורז מנשק, כלומר חל איסור על החזקת צבא בתוכו. בהתחלת שנת 1936 הורה היטלר לצבא הגרמני לחדור לחבל הריינוס תוך כדי הפרת ההסכם  ותוך כדי התגרות מופגנת בצרפת. ללא כל ירייה הרחיב היטלר את שליטתו על שטחים במערבה של גרמניה על גבול צרפת.
• ציר " רומא ברלין" –1936 - (שייך למטרה של חיפוש אחר בעל ברית תוך כדי ביטול חוזה וורסאי ) –ברית צבאית שנחתמה בין היטלר שעמד בראש המשטר הנאצי לבין מוסוליני, שעמד בראש המשטר הפאשיסטי. שניהם שאפו להרוס את הסדר הבינלאומי תוך כדי נקיטת צעדים תוקפניים שהגבירו את המתיחות בעולם. הברית חיזקה את שיתוף הפעולה ביניהן תוך הבטחה של עזרה הדדית בשעת הצורך אם אחת מהן תותקפנה על ידי גורם שלישי.
• הסכם עם יפן ( האנטי –קומינטרן) –1936 –(שייך למטרה של חיפוש אחר בעל ברית תוך כדי ביטול חוזה ורסאי וכיבוש שטחים ל"מרחב מחייה")- ברית בין שתי מדינות תוקפניות, אשר שאפו להתפשט ולהרחיב את שטח שליטתן, האחת באירופה והשנייה במזרח הרחוק. הייתה זאת ברית, שכוונה נגד ברה"מ הקומוניסטית. בכך הבטיח היטלר, שתיפתח חזית מול ברה"מ במזרח הרחוק, כאשר יחליט להרחיב את שטחה של גרמניה לכיוון "מרחב מחיה"-מזרח אירופה.

 

• " האנשלוס" –האיחוד עם אוסטריה –1938 –(מימוש מטרת " הסדר החדש" והרחבת שטחה של גרמניה)

 

היטלר איחד את אוסטריה עם גרמניה בשנת 1938 מהסיבות הבאות:

 

א.      קרבת הגזע ("הסדר החדש") –בהתאם לאידאולוגיה הנאצית האוסטרים נתפסו כבני הגזע הארי (היטלר היה אוסטרי). האיחוד המדיני נועד לבטא את האיחוד הגזעי בין שני העמים.

ב.       שליטה על מרכז אירופה –איחודה של אוסטריה עם גרמניה היווה למעשה השתלטות גרמנית ללא קרב על אזור מרכז אירופה. מעבר להתרחבות הטריטוריאלית של גרמניה, אזור זה אפשר היערכות לקראת המשך ההתפשטות הגרמנית בעיקר למזרחה של אירופה, אך גם לדרומה.

ג.        העמדת מדיניות הפיוס של צרפת ובריטניה המבחן –צירופה של אוסטריה לגרמניה נבדלה מצירוף חבל הסאר, ומחדירה צבאית לאזור הריינוס, משום שפרושה היה  השתלטות על אזור של מדינה שלמה. היטלר ביקש לבחון את תגובתן של צרפת ובריטניה למעשה זה, ולהוכיח את חולשתן כדי להמשיך בצעדיו התוקפניים.

ביצוע תהליך "האנשלוס":

היטלר דרש מהקאנצלר האוסטרי, שושניג לשחרר עצירים נאצים ולמנות את מנהיגי המפלגה הנאצית באוסטריה לתפקידי מפתח בממשל, כולל את מינוי מנהיגה לתפקיד שר הפנים. הדבר לווה באיום של פלישה צבאית לאוסטריה.

שושניג הציע לערוך משאל עם שבו יכריע העם האוסטרי אם הוא מוכן להתאחד עם גרמניה אך בעקבות איומי הפלישה של גרמניה הוא ביטל זאת והתפטר מתפקידו.

במקומו מונה ראש המפלגה הנאצית באוסטריה כקאנצלר, ופנה מיד לגרמניה כדי לבקש עזרה צבאית בהשלטת סדר בארצו.

הצבא הגרמני פלש לאוסטריה ב –12 במרס 1938, והתקבל בהתלהבות על ידי האוסטרים. יום למחרת סופחה אוסטריה לגרמניה על פי חוק "האנשלוס" (=סיפוח) והפכה למחוז מזרחי של גרמניה הנאצית.

 

·         הסכם מינכן ופלישת הצבא הגרמני לצ'כוסלובקיה – 1938 (מימוש מטרת " איחוד המיעוטים הלאומיים הגרמניים עם גרמניה, "מרחב המחיה" ו מטרת "הסדר החדש").

 

צ'כוסלובקיה הוקמה בסוף מלחמת העולם הראשונה לאחר התפוררות האימפריה האוסטרו –הונגרית. היא כללה בתוכה מיעוט גרמני גדול של 3 מליון גרמנים בחבל הסודטים שביקשו לשוב ולהתאחד מחדש עם גרמניה, בייחוד בהשפעת סוכני המפלגה הגרמנית הנאצית של גרמניה.

היטלר, אשר שם לו למטרה לספח בחזרה לגרמניה את כל המיעוטים הגרמנים, ובכלל זה את המיעוט הגרמני הגדול בסודטים, פנה לנשיא צ'כוסלובקיה, בנש, ודרש ממנו לוותר על חבל ארץ זה לטובת גרמניה. לדרישה נלווה איום בפלישה צבאית.

 

מניעיו של היטלר לסיפוח חבל הסודטים ולכיבושה האפשרי של צ'כוסלובקיה היו:

 

א.      החזרת המיעוט הגרמני הגדול לגרמניה-היטלר שאף לספח בחזרה הן את השטחים שנלקחו מגרמניה והן את המיעוטים הגרמניים הגדולים המפוזרים מחוץ למדינה הגרמנית, בייחוד את שלושת מליון הגרמנים של חבל הסודטים, אשר סופחו לצ'כוסלובקיה.

ב.      כיבוש " מרחב במחיה" לעם הגרמני במזרח –אירופה –בהתאם לעקרון ממרחב המחיה. צ'כוסלוסקיה הייתה מורכבת ברובה על ידי עמים סלבים, אשר נועדו להשתלטות, לניצול ולנישול על ידי העם הגרמני, המתפשט מזרחה.

ג.        תעשיית הנשק הצ'כית –למרות היותה מדינה קטנה התפתחה בצ'כוסלובקיה תעשיית נשק מתקדמת, שהיוותה את הבסיס לצבא מודרני. מפקדי הצבא הגרמני חששו מצבא קטן ומודרני זה, אך היטלר שאף לכבוש את המדינה הקטנה ולהשתלט על תעשיית הנשק שלה כדי לנצל אותה לחימושו של הצבא הגרמני.

ד.       פגיעה בבת בריתה של צרפת ובמעמדה הבינלאומי של צרפת –צ'כוסלובקיה הייתה מדינה דמוקרטית ובת בריתה של צרפת לאחר מלחמת העולם הראשונה במסגרת ברית "ההסכמה הקטנה". היטלר שאף להרוס את הברית המדינית, אשר יצרה צרפת נגדו באירופה ולערער את מעמדה הבינלאומי של צרפת על ידי התקפת בת בריתה –צ'כוסלובקיה. הוא שאף להוכיח שצרפת לא תממש את הברית כדי להגן על בנות בריתה.

 

סירובו של בנש לוותר על חבל הסודטים גרם למתיחות בינלאומית, ואף לראשית גיוס חיל המילואים בצ'כוסלובקיה בצרפת  ובבריטניה. כדי להפיג את המתיחות יזם מוסוליני ועידה בינלאומית במינכן.

הוועידה נפתחה ב –29/9/1938 והשתתפו בה: היטלר, מוסוליני, דלדייה, ראש ממשלת צרפת, וצ'מברליין, ראש ממשלת בריטניה. צ'כוסלובקיה כלל לא הוזמנה לוועידה.

 

 

החלטות הוועידה:

ארבעת הגדולים הכריעו במהירות את גורלה של המדינה הקטנה. הם הסכימו על העברת חבל הסודטים לגרמניה. צרפת ובריטניה הקריבו את צ'כוסלובקיה לטובת מדיניות הפיוס שלהן מתוך תקווה, שהדבר ירצה את היטלר ולא תפרוץ מלחמה.

יתר המדינות ניצלו את המצב ובהן פולין והונגריה וסיפחו חלקים מצ'כוסלובקיה, סלובקיה כמעט והתנתקה מצ'כיה והפכה לאוטונומית. צ'כוסלובקיה איבדה חלק ניכר משטחה וממחצביה, וגם כוחה הצבאי נחלש בצורה ניכרת.

הסכם מינכן לא רק שהרס את צ'כוסלובקיה אלא פגע במערכת הבריתות המדיניות של צרפת, ובאמינותה בקרב המדינות החדשות באירופה כמו פולין, רומניה ויוגוסלביה.

אלא שהיטלר לא הסתפק בזאת. הוא אילץ את ראש ממשלת צ'כוסלובקיה לחתום על מסמך כניעה, במרס 1939, אשר בו ויתרה צ'כוסלובקיה על עצמאותה. צבא גרמני פלש לצ'כיה וכבש את פראג. סלובקיה  הפכה למדינה נפרדת בחסות גרמנית.

 

 

·         הצעד האחרון - ההתקפה על פולין וראשיתה של מלחמת העולם השנייה -

על פי הסדרי ורסאי עיר הנמל דנציג הפכה לעיר נמל בינלאומית חופשית, אשר עליה היה ממונה נציב מטעם חבר הלאומים. אזור דנציג, היה בשליטת פולין, וחצה בין אזור פרוסיה המזרחית שבשליטת גרמניה לבין גרמניה עצמה. המעבר בין שני חלקי גרמניה נעשה באמצעות פרוזדור –"פרוזדור דנציג".

היטלר שאף להשתלט מחדש על דנציג כדי לבטל את הפרוזדור בין שני חלקי גרמניה. מה עוד ש –90% מתושביה היו גרמניים, והרוב בסנט העיר היה נאצי.

לאחר כיבושה של צ'כוסלובקיה הודיעו צרפת ובריטניה, שהן לא יסכימו לפגיעה בשלמותה הטריטוריאלית של פולין. היטלר, אשר העמיד כבר בעבר את מדיניות הפיוס שלהן במבחן, לא נרתע, ולאחר חוזה ריבנטרופ –מולוטוב וחיזוק יחסיו עם איטליה הוא תקף את פולין ב –1 בספטמבר 1939. הבריטים והצרפתים ראו בכך עילה לראשיתה של המלחמה, וכך החלה מלחמת העולם השנייה.

 

 

ב. ההסבר למדיניות הפיוס של בריטניה ושל צרפת, וביטוייה.

 

צרפת ובריטניה לא הגיבו למעשי התוקפנות של היטלר במסגרת "מדיניות הפיוס", שנקטו כלפיו בשנים 1933 –1939. הן קיוו שמדיניות זאת תרצה אותו ותמנע פתיחתה של מלחמה. אך מדיניות זאת חיזקה את תאבונו, הפגינה את חולשתן, והביאה לפרוץ מלחמת העולם השנייה.

 

הסיבות למדיניות הפיוס:

 

* פאציפיזם  –אי רצון להילחם –(משותף לשתי המדינות) 

ההרג של מלחמת העולם הראשונה עורר גל אדיר של מחאה ציבורית נגד מלחמה בכלל, ונגד הגנרלים, שחוללו אותה. חוסר הרצון להילחם ( פאציפיזם –חתירה לשלום) אפיין בעיקר את הדור הצעיר, אשר שב מהחזית, והאשים את המדינאים ואת הגנרלים בהרג הנורא של המלחמה ובאטימות לב. "הדור האבוד" –הדור הצעיר בשתי המדינות - בז לערכים פטריוטיים (אהבת המדינה), משום שזיהה אותם עם הרג סתמי ונורא בשדה הקרב.

המדינאים הן בבריטניה והן בצרפת קלטו את חוסר הרצון להתגייס לצבא, ולכן לא ניהלו מדיניות חוץ תוקפנית נגד היטלר. הם עשו הכל כדי למנוע פריצת מלחמה.

* משבר כלכלי –מעבר מכלכלת שלום לכלכלת מלחמה –(אופייני לשתי המדינות) –צרפת ובריטניה היו שקועות בשיקום כלכלתן. צרפת הייתה צריכה לשקם את הריסות המלחמה, את התשתיות הכלכליות ואת התעשייה שלה. שתי המדינות היו צריכות לקלוט את עשרות אלפי החיילים המשוחררים ולספק להם מקומות עבודה ופרנסה. כלכלתן הייתה רעועה,  ולכן לא היוותה בסיס לבניית צבא ולחימושו לקראת מלחמה בקנה מידה גדול.

*  אי יציבות פוליטית פנימית –(אופייני לשתי המדינות, אך בעיקר לגבי צרפת) –המדינות הדמוקרטיות הוותיקות, צרפת ובריטניה,היו נתונות בין שתי מלחמות עולם במצב של אי יציבות פוליטית פנימית. ממשלות רבות קמו ונפלו לאחר זמן קצר בלבד. קואליציות ממשלתיות התפוררו במהירות, וכתוצאה מכך בריטניה ובעיקר צרפת סבלו מאי יציבות שלטונית. במצב של מרכז שלטוני חלש ורופף המדינאים לא יכלו לקבל החלטות מכריעות, שהיו קשורות בהכנות לקראת מלחמה ובפתיחתה.

 

* חזרתה של בריטניה למדיניות של "מאזן כוחות" –(אופייני לבריטניה)

 לאחר מלחמת העולם השנייה חזרה בריטניה למדיניות הקלאסית של 'מאזן כוחות'. בהתאם לכך היא רצתה לחזק את גרמניה ביחס לצרפת, כדי לא להפוך את צרפת למדינה דומיננטית באירופה. לכן חתמה בריטניה על ההסכם הימי עם גרמניה, ולחצה על צרפת לסגת מחבל הרוהר. היא לא הגיבה בחריפות נגד צעדיו של היטלר, ואף אפשרה לגרמניה להתחמש מחדש.

* צ'מברליין והחשש מהתמוטטות האימפריה הבריטית –(אופייני לבריטניה)

צ'מברליין, ראש ממשלת בריטניה, היה אדריכל מדיניות הפיוס. הוא חשש, שהסתבכותה של בריטניה במלחמה תביא להתמוטטותה של האימפריה הבריטית. זאת משום שכשלון בריטניה במלחמה או שחיקתה יביא להתמוטטותה הכלכלית, לצמצום ניכר ביכולתה הצבאית והימית ולאי יכולתה להמשיך ולהחזיק במושבותיה מעבר לים. לכן עשה ככל יכולתו למנוע מלחמה.

 

* חולשתה של צרפת לאחר הפלישה לחבל הרוהר –( אופייני לצרפת)

על גרמניה הוטלו לאחר מלחמת העולם הראשונה פיצויים כבדים, אשר היא לא יכלה לעמוד בהם. צרפת, שלא וויתרה עליהם, פלשה בשנת 1923 לחבל הרוהר, שהיה שייך  לגרמניה. היה זה אזור עשיר בפחם ובמחצבים, ששימשו לצורך פיתוח תעשייה כבדה. אולם ארה"ב ובריטניה התערבו, ואילצו את צרפת לסגת מהאזור. מאז חששה צרפת מנקיטת צעדים נגד גרמניה כדי להימנע מצעדים נגדיים חריפים מצד בריטניה וארה"ב.

 

 

ביטוי מדיניות הפיוס:

 

ביטויי מדיניות הפיוס הם למעשה אי נקיטת צעדים נגדיים לבלימת הצעדים התוקפניים של היטלר.

לכן לא נתאר מחדש את הצעדים התוקפניים.

בתשובה לשאלה על ביטויי מדיניות הפיוס  עליכם לתאר קודם את הצעד התוקפני של היטלר,

(כפי שכתוב למעלה)  ולציין שבריטניה או צרפת לא הגיבו בצעדים נגדיים.

לאחר מכן בחלק השני של התשובה עליכם לענות על הסיבות לכך, הנובעות ממדיניות הפיוס שלהן.

(את הסיבות פרטנו למעלה).

 

הכוונה לצעדים התוקפניים הבאים:

1.      החזרת חבל הסאר לגרמניה

2.      ביטול חוזה וורסאי.

3.      הסכם ימי עם גרמניה ( אופייני לבריטניה).

4.      פלישת הצבא הגרמני לחבל הריינוס ( אופייני לצרפת).

5.      האנשלוס –האיחוד עם אוסטריה.

6.      הסכם מינכן –(גם בריטניה וגם צרפת)

וכל זאת תקופה קצרה מפלישת היטלר לצ'כוסלובקיה כולה, ומהפלישה לפולין שהביאה לפתיחת המלחמה.

 

 

ג. הסכם ריבנטרופ- מולוטוב: תוכנו, והסיבות לחתימתו.

 

ב –23 באוגוסט 1939 , כשבוע לפני ראשית המלחמה, חתמו שר החוץ הגרמני ריבנטרופ ושר החוץ הרוסי מולוטוב על הסכם לאי התקפה בין שתי המדינות. היה זה הסכם בין שני משטרים מנוגדים ועוינים –המשטר הנאצי והמשטר הקומוניסטי.

 

 

האינטרסים של סטאלין, מנהיגה של ברה"מ,  בחתימה על ההסכם היו:

* שחיקת המערב הקפיטליסטי במאבק צבאי:

 בהתבסס על תפיסתו המרקסיסטית קיווה סטאלין לעמוד מהצד, בשעה שגרמניה צרפת ובריטניה שוחקות האחת את השנייה במאבק צבאי. מלחמה בין המדינות הקפיטליסטיות תחליש אותן במאבקן מול רוסיה הקומוניסטית, וכך רוסיה תגיע לעמדה של עליונות.

* כיבוש חלקים מפולין:

סטאלין המשיך את נטייתה ההיסטורית של רוסיה להתפשט מערבה לכיוון אזורי: ליטא, לטביה, אסטוניה ומזרח פולין. ההסכם אפשר לו לעשות זאת ללא קרב ובהסכמת יריבתו מהמזרח –גרמניה.

* חשש מהצבא הגרמני:

לאחר הטיהורים, שערך סטאלין בצבא האדום במשך שנות ה –30, נותר הצבא הרוסי ללא שלד פיקודי בכיר, ולפיכך הלך ונחלש. לכן חשש סטאלין  מעימות עם הצבא הגרמני, שהתעצם במחצית השנייה של שנות ה –30. הוא ביקש להימנע מעימות צבאי עם גרמניה.

* חשד בצרפת ובריטניה:

סטאלין היטיב להבין את מדיניות הפיוס של צרפת ובריטניה ואת החולשה, שגילו מול צעדיו התוקפניים של היטלר. הוא ניסה להתקשר אליהן כדי לבלום את היטלר, אך מגעים אילו נענו בסירוב. המנהיג הקומוניסטי חשש  מאפשרות של כריתת ברית בין צרפת ובריטניה עם היטלר, אשר תבודד אותו במאבק אפשרי עם גרמניה, ולכן ביקש להקדים את צרפת ובריטניה  ולהגיע להסכם בעצמו עם גרמניה.

 

האינטרסים של היטלר בחתימה על ההסכם היו:

* חשש ממלחמה בשתי חזיתות –

מאז ומתמיד חששה גרמניה, הממוקמת במרכז אירופה, ממאבק בשתי חזיתות, הן עם רוסיה במזרח והן עם צרפת במערב. היטלר, שהחליט לפתוח במלחמה שאף להתרכז קודם כל בחזית מערב אירופה, ולרכז בה את כוחות הצבא הגרמני. כדי להשקיט את מזרח אירופה הוא חתם על הסכם אי תקיפה עם רוסיה. רק לאחר כיבוש מערב אירופה הוא תכנן לפתוח בחזית המזרחית עם רוסיה.

 כיבוש פולין –"מרחב המחיה" הגרמני –

היטלר שאף לכבוש את " מרחב המחיה" הגרמני במזרח אירופה, ותכנן להתחיל בכיבושה של פולין, אשר הייתה מדינה חדשה וחלשה. בתחילה העדיף לחלק אותה עם רוסיה, אך תכנן לכבוש אותה כמו את כל רוסיה, ולהכניע את העמים הסלביים תחת השלטון הגרמני.

 

תוכן ההסכם

הסכם ריבנטרופ –מולוטוב כלל שני חלקים –החלק הגלוי והחלק הסמוי:

תוכן החלק הגלוי:

א.      שתי המדינות התחייבו לא להתקיף זו את זו בעשר השנים הבאות.

ב.      שתי המדינות התחייבו לא להגיש עזרה ולא להצטרף למדינה התוקפת את אחת משתיהן.

ג.       שתי המדינות התחייבו לא להצטרף לברית, אשר מטרתה לתקוף אחת מהן.

תוכן החלק הסמוי:

א. חלוקתה של פולין –החלק המערבי בידי גרמניה, והחלק המזרחי בידי ברה"מ.

ב. הסכמת גרמניה לכיבוש פינלנד, רוסיה הלבנה ליטא ולטביה על ידי ברה"מ.

 

לסיכום הסכם ריבנטרופ –מולוטוב היה הסכם בין שני משטרים עריצים ומנוגדים לחלוטין בין המשטר הנאצי למשטר הקומוניסטי. הוא נוצר כתוצאה מזהות זמנית של אינטרסים, אשר אפשר את פלישת גרמניה לפולין ואת התקפת מערב אירופה בראשיתה של מלחמת העולם השנייה.