היהודים באירופה ערב הקמת התנועה הלאומית יהודית

1. מהם הגורמים השונים לצמיחת התנועה הציונית כתנועה לאומית של העם היהודי ?

א. רעיונות ההשכלה – ההשכלה המדגישה את מרכזיות האדם ואת חירותו היוותה גורם משיכה ליהודים רבים. תנועת ההשכלה הצמיחה מחשבה מדינית כלכלית חדשה אשר עוררה בקרב היהודים ציפיות לשינוי ביחסם  של בני  אירופה אליהם. מתוך הקהילה היהודית הסגורה של המאה ה-18 צמחה שכבת משכילים יהודים שהצטרפה לתנועת הנאורות הכללית וניתקה עצמה מכבלי  הדת והאמונה. הערכים המרכזיים של המהפכה הצרפתית : "חירות , שוויון ואחווה" עוררו תקווה בקרב היהודים לשינוי מעמדם באירופה. אכן באותה תקופה , במהלך המאה ה-19 עברו היהודים במרכז אירופה ובמערבה מהפכה תרבותית , דתית כלכלית , משפטית וחברתית במידה רבה בזכות תנועת ההשכלה היהודית. ההשכלה ותהליך החילון שליווה אותה הציבו אתגר כפול ליהודים ולנוצרים המשכילים: א. פעולה אצל השלטונות לשינוי האפליה כלפי היהודים ; ב. פעולה בקרב הקהילה היהודית לביטול הבידול היהודי (בחינוך , בלבוש , בשפה , באורח החיים). חזון המשכילים היה יצירת חברה מדינית שמאפשרת דו-קיום שוויוני יהודים-נוצרים באירופה.

ב. אמנסיפציה – במאה ה- 19 זכו היהודים במרכז אירופה ובמערבה לאמנציפציה בהדרגה. במזרח אירופה תהליך זה נעצר עם הירצחו של אלכסנדר השני ב-1881.

הנאורות , ההשכלה והרעיון הדמוקרטי שהתפשטו באירופה תרמו לאמנציפציה  ולהשוואת מעמד היהודים לזה של הנוצרים.

החברה האירופאית שהחלה משתחררת מכבלי האמונה הדתית  העניקה  ליהודים אמנציפציה – שוויון זכויות חוקי ומשפטי על בסיס הטענה שהדת היא בגדר עניינו הפרטי של האדם וכל בני האדם שווים בפני החוק. כתוצאה שערי החברה נפתחו בפני היהודים. ברם הסתבר שהאמנציפציה וההשכלה שכללו רעיונות של חופש , שוויון ואחווה יצרו גם חיכוכים קשים יהודים – לא יהודים. אמנם יהודים השתלבו בחברה , אך החברה הכללית הציבה סימני שאלה על השתלבותם ושנאת ישראל גברה.

אכזבת היהודים מהאמנציפציה הביאה לחידוד שאלת הזהות היהודית והשאלה האם יוכלו יהודי אירופה להשתלב אי פעם בחברה האירופאית ? כך צמחה הלאומיות היהודית שבאה לתת מענה לזהות היהודית בעולם החדש של ליברליות ולאומיות.

באמנציפציה ובהשכלה היה גם איום והוא התבוללות בעקבות עזיבת הקהילה , מעבר לערים הגדולות והשתלבות בחברה הכללית. הדבקות ברעיון של תחייה לאומית בא להילחם נגד ההשלכות השליליות של האמנציפציה וכדי לעצור אבדן הזהות היהודית ולמנוע התבוללות המסכנת את הקיום הלאומי יהודי.

לסיכום  האכזבה מיכולת היהודים להשתלב באירופה , הנטייה להתבוללות והתגברות השנאה כלפי היהודים הביאה למגמה חדשה וחיובית לפיה נתבעו היהודים לפעול כלאום להצלתם. מגמה זו היא הלאומיות היהודית שאחד מענפיה הוא הציונות.

ג. אנטישמיות – האנטישמיות המודרנית שהחלה להופיע בשנות ה-70 של המאה ה-19 היתה כתוצאה מהשתלבות מהירה של יהודי אירופה לאחר קבלת האמנציפציה. בעקבות השינויים הכלכליים של סוף המאה : מהפכה תעשייתית , עיור וגידול אוכלוסיה בלטו היהודים ככוח עולה בחברה בתקופה קצרה וכתוצאה התפתחה שנאה וכעס כלפי היהודים , אשר השתלבו כלכלית והצליחו. שנאה זאת הפכה במשך הזמן לאלימות פיזית שהתבטאה בפוגרומים במז' אירופה ובצמיחת תנועות אנטישימיות במערב אירופה. שאיפת היהודים להשתלב נכשלה ומיעוט יהודי פנה לרעיון הציוני כפתרון לבעיית האנטישמיות. הציונות כתנועה לאומית הציעה ליהודים מסגרת טריטוריאלית שבה יוכלו להתאחד ולהקים מרכז יהודי כלומר הפתרון לבעיית האנטישמיות הנו מדינה ליהודים.

ד. התעוררות הלאומיות בקרב עמי אירופה במאה ה-19 – במסגרת ההתעוררות הלאומית במאה ה – 19 הצליחו כמה תנועות לאומיות להשיג עצמאות (איטליה , גרמניה , יוון). הצלחת מאביקהם הובילה את היהודים להבנה שגם הם צריכים להאבק להגדרה עצמית ולאוטונומיה. המשכילים שאלו עצמם : " במה נחותים היהודים מהסרבים , מהבולגרים או הרומנים שהצליחו להגיע לעצמאות מדינית ? ".

ה. תהליך החילון בחברה היהודית – תהליך החילון הוא תוצאה בין היתר של ההשכלה והמודרניזאציה. המודרניזאציה גרמה לעיור , לאבדן המסגרת המסורתית וההשתיכות לדת. ההשכלה נתנה הסבר הגיוני לכל דבר והסבר זה אינו קשור בדת.  תהליך החילון שעברה החברה היהודית במאות 18-19 הביא לנטישת השקפת העולם הדתית הפאסיבית שלפיה הגאולה תבוא מהשמיים. במקומה התקבלה השקפת עולם חילונית אקטיבית לפיה היהודים צריכים לחלץ עצמם מהגולה בכוחות עצמם. ההתארגנות כתנועה לאומית היתה כלי לביצוע פעולה זו.

2. כיצד התפתחה האנטישמיות מימה"ב ועד העת החדשה ?

האנטישמיות הנה חלק משנאת ישראל שהחלה בעת העתיקה ונמשכה בימה"ב ובעת החדשה כלומר מקורותיה בעבר.

המסורת הנוצרית היא הבסיס החשוב ביותר למורשת האנטישמית. הנוצרים מאמינים שהיהודים גרמו לרצח ישו – המשיח ע"פ הנצרות. דימוי היהודי נבנה לפי סיפורי "הברית החדשה" שמתארים את היהודים כרוצחים , כבוגדניים , כשקרנים , כרודפי בצע , כצמאי דם וכאכזריים. שני המסרים העיקריים של השנאה הדתית הנוצרית :

א. היהודים הם בעלי אופי שלילי ושטני--- יש לשנוא אותם ולהתרחק מהם.

ב. היהודים מסרבים להודות באמת הנוצרים --- עיכוב הגאולה--- יש להעניש ולהשפיל אותם וכך גם להרתיע את מי שאינו מאמין בישו.

בימה"ב התבטאה השנאה בצורות מגוונות : ציורים בכנסייה ובספרי הדת שמתארים את "הבגידה" בישו וצליבתו ; הטפה הרסית של כמרים ומנהיגים נוצריים; הסתה לפוגרומים ביהודים (התנפלות אלימה ורצח) ; עלילות דם (טענות מופרכות ושקריות) – התבססו על הטענה כי יהודים זקוקים לדם ילד נוצרי לפולחנם בעיקר בפסח ( נעלם ילד נוצרי/נטען שנעלם---ההמון האמין לטענת השקר שהיהודים רצחו אותו לשם פולחן--- פרעות קשות).

בעת החדשה נוסף ממד חדש לשנאה הדתית – שנאה חברתית. על היהודים נאסר לרכוש קרקעות ברוב המקומות--- עיסוק במקצועות לא פרודוקטיביים : הלוואה בריבית , סחר ורוכלות . לכן נוספו לדימויים השליליים שלהם תכונות : פרזיטיות , חמדנות , רדיפת ממון , ניצול וחוסר אנושיות. השנאה החברתית שנוספה לשנאה הדתית באה לידי ביטוי באגדות עם , בציורים ובכרוזים. נסיכים ומלכים ניצלו את השנאה לצורכיהם הפוליטיים --- שיסו את ההמון ביהודים--- הסטת תשומת לב מבעיות הממלכה.

במאה ה-19 נוספו לשנאת ישראל מרכיבים חדשים בעיקר הודות ללאומנות , לרומנטיקה , לתורת הגזע , לדרוויניזם החברתי ולשינויים הכלכליים-חברתיים באירופה. מתקופה זו מכונה שנאת ישראל אנטישמיות.

א. לאומנות ורומנטיקה– הדגשת זרות היהודים בקרב העמים והפיכתם לגורם עוין ומסוכן (היהודים לא שייכים לשום עם. הם זרים שנדחפים ומהווים סכנה). היהודים התווספו לעם מאוחר יותר , הם לא הופיעו בהיסטוריה של הם ומורשתו ( אגדות , סיפורי עם וכו'). היהודים נמצאים בכל העולם ולכן לא שייכים לשום מקום וצריך לסלקם --- תאוריית "הקשר היהודי" (קונספירציה). תאוריית הקונספירציה הומחשה במסמך מזוייף שהופץ בשנות השבעים של המאה ה-19 – " בבית הקברות היהודי בפראג" : כתב דיבה והשמצה שהתבסס על רומן בדיוני שנכתב ע" אנטישמי ומתאר מפגש של 12 ראשי השבטים בבית קברות בפראג. שם מתכננים השתלטות על העולם. היהודים מתוארים כאפלים ושטניים --- העצמת הדימוי השטני העתיק של היהודי. מסמך מזוייף אחר שזכה לתפוצה הגדולה ביותר בעולם – " הפרוטוקולים של זקני ציון " : נכתבו ברוסיה הצארית , עיבוד אנטישמי לספר שנכתב בצרפת בלי קשר ליהודים. תוכנם דומה לסיפור בית הקברות של פראג – היהודים יושבים וכותבים תכנית איך להשתלט על העולם. הפרוטוקולים היו ועודם תשתית להסתה בכל העולם.

 ב. תורת הגזע ודרוויניזם חברתי -  הגזענות הוסיפה טיעון "מדעי" לאנטישמיות המודרנית כלומר נתנה בסיס "מדעי" לדרישה לסילוק היהודים , לשנאת היהודים ולזרותם.

את המונח אנטישמיות טבע ב-1879 עיתונאי אנטישמי – ויליאם מאר שרצה להדגיש כי מדובר בשנאה על בסיס גזעי (שמי) ולע על בסיס דתי. למרות שלגזע השמי שייכים עמים נוספים (ערבים) הביטוי יוחד רק לשנאת היהודים. בעת משבר בחיי העמים (כלכלי או אחר) היהודים נתפסו כאיום לקיום העם ורוחו.

הגזענות שהופנתה כלפי היהודים לא השאירה להם מוצא. בעוד בעבר שינוי אורח חיים / המרת דת אפשרו ליהודים להשתלב בחברה הכללית  הרי שלפי הגישה הגזעית יש ליהודי עיוות גנטי מולד המונע ממנו להשתלב. האנטישמיים השתמשו בתאוריית הדרוויניזם החברתי וגרסו שיש מלחמת קיום בין העם הארי לבין הגזע ההודי בעל התכונות השליליות. היהודים משתמשים ב"נשק" ההכלאה , השליטה הכלכלית-פוליטית והחתרנות כדי לנצח במלחמת הקיום—על העמים לדכאם ע"י ביטול האמנציפציה , שלילת זכויות וגירוש.

ג. שינויים חברתיים באירופה –במאה ה-19 הגיעה לשיאה המהפכה התעשייתית = שינוי מוחלט בסדרי הכלכלה והחברה. בתקופה זו חלה התפתחות מדעית וטכנולוגית , השתלטות אימפריאליסטית ומעבר לשיטות ייצור המוני באמצעות מכונות וכח עבודה שכיר. בעקבות המהפכה התעשייתית הכלכלה הפכה לקפיטלסטית ובה שלטו בעלי ההון. הקפיטליזם הדורסני המעיט את האידיאולוגיה הליברלית שדגלה בחופש כלכלי כחלק מחירויות האדם. התוצאה : התעשרות יחידים--- הפיכת המוני עובדים למעמד עני , מנוצל וחסר זכויות--- צמיחת האידיאולוגיה הסוציאליסטית --- הוקעת השיטה והמרוויחים ממנה--- היו משפחות יהודיות עשירות --- זיהוי היהודים עם הקפיטליזם , שלטון ההון המנוכר לסבל ההמונים ותפיסתם כרודפי בצע.

לסיכום שנאת ישראל שבעת העתיקה ובימה"ב התבססה על שנאה דתית לבשה צורה חדשה והתבססה על תורת הגזע והדרוויניזם החברתי כלומר השנאה ליהודים התבססה על תאוריות כביכול מדעיות. הגזענות לא הותירה ליהודים מוצא שכן בעוד בעבר יכלו להינצל ע"י המרת דתם או/ו שינוי אורח חיים כעת נותר להם למות/לברוח. הראשון שטבע את המונח אנטישמיות הוא ויליאם מאר הגרמני ואח"כ אדוארד דריימון הצרפתי שכתב את "צרפת היהודית" – ספר אנטישמי המתאר השתלטות היהודים על צרפת. כמו כן מתאר שנאה ליהודים. גם הוא תיאר את היהודים כגזע בעל מידות שליליות בהשוואה לגרמנים – הגזע הארי העליון וטען כי גזעים אילו נועדו להתנגש. האנטישמיות הושפעה גם מהשינויים החברתיים – כלכליים שהביאו למודרניזציה , לעיור ולהתפתחויות מדעיות. בעקבותם הבינו שיש הסברים מדעיים לכל ולא הכל הוא הסבר אלוהי בלבד.

ציפיית המוני היהודים כי שנאת ישראל תעלם בתקופת ההשכלה הפכה לחלום בלתי אפשרי  בשל עומקה התודעתי וההיסטורי של שנאת ישראל והסטריאוטיפ השלילי של היהודים עליו התחנך כל אדם באירופה מרגע התוודעותו לנצרות , לסיפורי העם ולסיפורי הילדים.

3. מהם הרבדים של האנטישמיות המודרנית ?

לאנטישמיות המודרנית מספר רבדים. מצויים בה כל המרכיבים של שנאת ישראל שקדמה לה : דתיים –נוצריים : מייחסים ליהודים דימוי שלילי ושטני ; כלכליים-חברתיים : יהודי חמדן , טפיל , תאב בצע וחסר לב . עליהם נוספו המרכיבים המודרניים : פוליטיים-קונספרטיביים : ליהודים תכנית להשתלט על המדינה ; גזעניים – דרווינסטיים : היהודים גזע נחות המרעיל את הגזע הארי ומנהל נגד מלחמת הישרדות ; כלכליים – קפיטליסטיים : היהודים מתעשרים על חשבון העם בעידן התיעוש והעסקים הגדולים.

היהודים נקלעו למצב שלא יכלו "להיפרד מיהדותם" לשם השתלבות והתערות בחברה משום שהיהדות לא נתפסה רק כאוח חיים ואמונה הניתנים לשינוי אלא גם כתכונה גנטית שאינה בת שינוי. ככל שהיהוי ניסה להשתלב יותר במדינתו נתפס ע"י חוגים אנטישמיים כאיום על האומה.

4. מה גרם להעצמתם ולהפצתם של הלכי רוח אנטישמיים בקרב הציבור ?

א. מהפכת התקשורת לסוגיה (דפוס, קשר אלחוטי) והתפתחות התחבורה--- הרחבת השפעת ותפוצת כתבי עת (עיתונים , ספרים , פרסומים ועוד).

ב. התפתחות המדע והמחקר --- "תוקף מדעי" לגזענות ולדרוויניזם החברתי.

ג. תורת הגזע באה להצדיק שלטון האדם הלבן על גזעים אחרים --- רווחה באירופה.

ד. הלאומיות והרומנטיקה  חיזקו את  רגשות דחיית היהודים "הזרים" והצדיקו אפלייתם.

ה. המדינה הדמוקרטית העניקה למנהיגים אנטישמיים כח רב. זכות הבחירה ונטיית ההמונים לקיצוניות אפשרו למפלגות אנטישמיות להיכנס לפרלמנט ולהשפיע על חקיקה.

5. מה ביטויי האנטישמיות בגרמניה ?

לקראת  סוף המאה ה-19 יש בגרמניה 580,000 יהודים (1%). תופעות אנטישמיות היו בגרמניה לאורך כל המאה ה-19 , אך 1879 הנה שנת המפנה --- קמה תנועה אנטישמית – " ליגת האנטישמים" של ויליאם מאר שזכתה להשפעה רבה בקרב הסטודנטים והציבור הרחב.

בתק' זו קמה מפלגה אנטישמית בהנהגת אדולף שטקר (כומר) – החזרת התחיקה המפלה והטלת הגבלות על היהודים שימנעו מהם מימוש האמנציפציה --- קמו מפלגות נוספות  בעלות מצע אנטישמי קיצוני. ב-1882 התקיים קונגרס אנטישמי בדרזדן אליו הגיעו נציגים גם מאוסטרו הונגריה.

בגרמניה התפרסמו כתבים מדעיים כביכול שנתנו תוקף לרעיון האנטישמי (פרופסור היינריך פון טרייצ'קה).

בסוף המאה ה-19 התרחשו בגרמניה 2 עלילות דם --- יהודים הואשמו ברצח ילדים--- זוכו , אך דעת הקהל הוטענה לתקופה ארוכה ברגשות אנטישמיים קיצוניים.

לקראת סוך המאה ה-19 נחסמה דרכם של יהודי גרמניה למשרות בכירות , ממשלתיות ואקדמאיות.

6. מה ביטויי האנטישמיות באימפריה  האוסטרו-הונגרית ?

האימפריה האוסטרו-הונגרית ובירתה וינה היו ספוגות אנטישמיות. ב-1895 נבחר קרל לואיגר לראשות העיר וינה אחרי שפרסם מצע אנטישמי במסע הבחירות שלו. בפרלמנט ישבו עשרות נציגים ממפלגות בעלות מצע אנטישמי מוצהר ואגודות סטודנטים אנטישמיות החלו לבטל את חברותם של היהודים משנת 1880. בחלק ההונגרי של האימפריה קמה תנועה אנטישמית שייסדה עשרות סניפים וחבריה תבעו לבטל שוויון הזכויות שניתן ליהודים. ברחבי האימפריה התרחשו גם עלילות דם --- פרעות ביהודים.

7. מה ביטויי האנטישמיות בצרפת ?

דעת הקהל בצרפת פסלה את עלילות הדם ואת האלימות נגד היהודים ולא היו בה  מפלגות אנטישמיות. בצרפת קמה אגודה אנטישמית שכללה אלפי חברים בעיקר מקרב החוגים הדתיים והשמרניים. בנוסף פרסם אדוארד דריימון את ספרו המדעי כביכול "צרפת היהודית" ובו האשים את היהודים באסונות צרפת. השפעת דריימון היתה גדולה מפני שהוציא לאור עיתון אנטישמי שהסית נגד היהודים בשיטתיות ע"י קריקטורות ומאמרי שטנה.

שיא האנטישמיות – פרשת דרייפוס : בשנת 1894 נאסר אלפרד דרייפוס , קצין יהודי בצבא הצרפתי שהואשם בריגול לטובת גרמניה. מפקדי הצבא דאגו להאשים את דרייפוס ולשסות ביהודים " הבוגדים" את ההמון גם כשהיה ברור להם שאינו אשם. דרייפוס הכחיש אך נמצא אשם בשל זיופים , עדות שקר , לחצים פוליטיים והסתה עיתונאית. דרגותיו הוסרו בטקס משפיל שבו נקראו קריאות "מוות ליהודים". באלג'יר שהיתה שטח צרפתי התחוללו פרעות אנטישמיות ב-1897 בעקבות ההסתה. ב-1897 החלו להיחשף הזיופים במשפט והתגלו מסמכים שהבהירו חד משמעית כי דרייפוס לא בגד --- דעת הקהל התעוררה למאבק ציבורי אדיר : דרייפוסרים – אנטי דרייפוסרים --- מאבק שחרג מהנושא היהודי ועסק במהות של צרפת  : מדינת לאום ליברלית ברוח המהפכה הצרפתית או מדינת לאום אתנית השוללת שוויון זכויות ליהודים ? תומכי דרייפוס השתייכו לקבוצות הליברליות והסוציאליסטיות והבולט שבהם היה אמיל זולא – תמך בחידוש המשפט וכתב מכתבו המפורסם לראשי הצבא והשופטים : "אני מאשים". מתנגדי דרייפוס נמנו על המשטר המלוכני והממסד הקתולי. 1899 – דרייפוס זוכה לחניה ; 1906 – בית המשפט מזכה את דרייפוס , דרגותיו הושבו לו והוא חזר לשרת בצבא.

8. מה ביטויי האנטישמיותבאימפריה הרוסית  ?

אוכלוסיית האימפריה היתה רווית אוירה של שנאת ישראל מהסוג המסורתי. האנטישמיות רווחה בקרב החוגים הדתיים , במנהל ובקרב משכילים.

עם הירצחו של הצאר אלכסנדר השני שגילה סובלנות כלפי היהודים תמה מגמת הסובלנות. יורשו אלכסנדר השלישי החליט לבצר מעמדו ע"י שיסוי ההמון ביהודים--- השעיר לעזאזל של צרות רוסיה --- מדיניות אנטישמית ממשלתית התבטאה ב"תקנות הזמניות"--- הרחבת גזרת "תחום המושב", איסורים והגבלות על רכישת נכסים וחכירה והגבלת כניסת יהודים למוסדות השכלה. מצבם הכלכלי של היהודים הורע גם בשל הריבוי הדמוגרפי וחייהם התאפיינו בחוסר ביטחון קיומי.

1881-1884 – פוגרומים "סופות בנגב" --- מוות של מאות , סבל , אימה והרס רכוש. השלטון התערב רק בסוף הפרעות --- השבת הסדר על כנו. יתר על כן עודד את האלימות בנימוק שיש ליהודים חלק ברצח אלכסנדר השני.

1890 – החרפת הגזרות ; 1891 – גירוש בעלי המלאכה היהודים ממוסקבה. הצאר ניקולאי השני המשיך את מדיניות האנטישמיות של קודמו והקצינה. ראה ביהודים חברים בתנועות מהפכניות המתנגדות לשלטונו--- אויבים.

1903 – פוגרום קישניב--- עשרות מעשי רצח , עינויים , אונס והתעללות--- פוגרומים בערים נוספות (בעקבות כך כתב ח"ן ביאליק שירו "על השחיטה").

1905 הקים ניקולאי השני יחידות מיוחדות – "המאות השחורות" (פעלו בקבוצות של מאות)--- פעלו נגד מהפכנים ויהודים--- רצח יהודים ופרעות בערים --- באודסה ובערים אחרות פעלה הגנה יהודית --- הגנה על יהודים ופגעה בפורעים.

עלילות הדם נגד בייליס(1911-1913) החריפו מצב היהודים. האירועים ברוסיה מעידים שהאנטישמיות בה התנהלה בעיקר על בסיס המאפיינים המסורתיים של שנאת ישראל : שנאה דתית , שנאת השונה והפחד מפניו וניצול היהודים ע"י השלטונות שעשו אותם שעיר לעזאזל. האנטישמיות ברוסיה התבטאה בפוגרומים , בהסתה בעיתונים , במדיניות השלטון ובשנאת זרים.

בניגוד לאנטישמיות במרכז אירופה ובצרפת האנטישמיות ברוסיה היתה אלימה מאד ונשענה פחות על מוטיבים מודרניים : גזענות ודרוויניזם חברתי. היא באה והוכוונה מהשלטון ולא רק "מלמטה" (מהעם).

* עצמת האנטישמיות הושפעה במידה רבה ממספר היהודים , מרמת ההשכלה ומהמשטר הפוליטי.

* ביטויי האנטישמיות במציאות המודרנית : מפלגות , תנועות ואגודות אנטישמיות ; תעמולה בעיתונים וברחובות ; עלילות דם ; "כתבים מדעיים" ; פוגרומים ומדיניות שלטונית אנטישמית (בעיקר במזרח אירופה – רוסיה ורומניה).

9. מהי עלילת בייליס ?

אחת מעלילות הדם המפורסמות בעת החדשה היא עלילת בייליס, שהתרחשה בקייב שברוסיה בתחילת המאה ה-20 (1911 - 1913). בוועידה של האצילים ברוסיה, שהתקיימה בשנת 1911, הופיעו "מומחים" שטענו כי היהודים משתמשם בדם נוצרים לקיום מצוותיהם, והוועידה יצאה בקריאה "לטהר את רוסיה מן היהודים". גופתו של נער נוצרי שנרצח בקייב באותה שנה סיפקה הוכחה לטענות ה"מומחים" והחוגים האנטישמיים, ואחד מיהודי העיר - מנדל בייליס - הואשם ברצח הנער הנוצרי. זהות הרוצחים הייתה ידועה למשטרה, אך היא שיתפה פעולה עם המערכת המשפטית בהכנת "עדויות" של אנשי העולם התחתון ומומחים מפוקפקים כדי להגיש כתב אישום. רק בסוף שנת 1913 הועמד בייליס לדין, והמשפט שימש בימה למאבק בין השלטון הרוסי ובין האופוזיציה של החוגים הליברליים. עורכי דין מן הטובים שברוסיה והעיתונות הליברלית התייצבו לצדו של בייליס והתגייסו להגנתו, כשהם חושפים את שיטות הפעולה הפסולות והשקריות של מערכת המשפט ואת בורותם של "מומחי" התביעה. על מעורבותו של השלטון בעלילת הדם נגד בייליס העידה העובדה כי שר הפנים דיווח לצאר במהלך כל ימי המשפט.  חבר השופטים זיכה את בייליס מחוסר הוכחות, אך ההאשמה של עלילת דם נותרה פתוחה. מכל מקום, פסק הדין התפרש כניצחונם של חוגים ליברליים ברוסיה, שעמדו רובם ככולם לצד היהודים: "משפט בייליס היה אחת מנקודות השיא במאבק הציבורי סביב שאלת היהודים ברוסיה." כמה שנים לאחר מכן, בעקבות המהפכה הקומוניסטית ברוסיה (1917), התוודו רבים מן המעורבים במשפט כי העלילה הייתה שקרית וכי כל המשפט היה פרי עדויות כוזבות   בהשראת השלטונות.

10. היכן לבשה האנטישמיות צורה אלימה יותר במערב אירופה או במזרח אירופה ? מדוע?

האנטישמיות במזרח אירופה היתה אלימה יותר ובעיקר ברוסיה היתה פגיעה פיזית ביהודים שהתבטאה בפרעות : "הסופות בנגב" ו"פרעות קישניב". במהלך הפרעות נרצחו יהודים , נאנסו ורכושם נשדד. בנוסף לפרעות נחקקו תקנות וחוקים שהגבילו עוד יותר את זכויות היהודים , כגון : " תחום המושב" – יהודים יכלו לגור רק באזור ספציפי ולא בכל מקום שרצו ; הוגבלה כניסתם למוסדות השכלה . 1891 – גירוש יהודים ממוסקבה ; 1905  -  הקמת " המאות השחורות"  ;  1911 – "עלילת בייליס" (ראי תשובה 8).

האנטישמיות במזרח אירופה לבשה צורה אלימה יותר בהשוואה לזו שבמערב אירופה משום שבמזרח אירופה החברה פחות משכילה. רבים "יונקים" את השנאה היהודית משנאת ישראל העתיקה. רוסיה אינה מדינה דמוקרטית ולכך השפעה רבה על מעמדם האזרחי של היהודים. היהודים ברוסיה  לא זכו לאמנציפציה וגם לא לשוויון זכויות. יתר על כן האנטישמיות כוונה ע"י השלטון , אשר לא רק לא התנגד אלא עודד אותה משום שראה ביהודים שעיר לעזאזל ורצה שההמון יראה בהם מקור כל הצרות. לעומת החברה במזרח אירופה החברה במערב אירופה יותר דמוקרטית וליברלית לכן היהודים זוכים לאמנציפציה – שוויון זכויות. היהודים מוגנים יותר שכן סביר להניח שבמשטר ליברלי שבו יש שוויון זכויות אזרחי ליהודים הממשלה לא תאפשר פגיעה פיזית באזרחיה. גילויי האנטישמיות הם בהתאם לערכי החברה ובעזרת אמצעים דמוקרטיים : הקמת מפלגות אנטישמיות – ביטוי לחופש ההתארגנות , במסגרת חופש הביטוי היתה תעמולה אנטישמית ופורסמו כתבים אנטישמיים.

11. מדוע לדעתך האנטישמיות במזרח אירופה כוונה גם ע"י השלטון ואילו במערב אירופה היא לא כוונה ע"י השלטון אלא מהעם בלבד ?

בתקופה בה היתה אנטישמיות במזרח אירופה היתה תסיסה פוליטית כנגד שלטון הצאר והראייה – מהפכת 1905 שהיתה ניסיון הפיכה במטרה להפיל שלטון הצאר. כמו כן באותה תקופה קמו חוגים סוציאליסטיים שניסו לעשות מהפכות ברוסיה. אי לכך האנטישמיות במזרח אירופה כוונה גם ע"י השלטון שרצה להפנות זעם ההמון כלפי היהודים והשתמש בהם כשעיר לעזאזל. במלים אחרות הואיל וההמון היה מתוסכל בשל מצבו החברתי-כלכלי ולאור העובדה כי הצאר לא התכוון לפתור את הבעיות הדרך הקלה ביותר היתה להפנות אצבע מאשימה כנגד היהודים.

במערב אירופה השלטון דמוקרטי ליברלי ולכן אינו מעודד גילויי אנטישמיות ומתנגד להם.

12. מהם ההבדלים בין יהודי מזרח אירופה לבין היהודים במערב אירופה ומרכזה?

למרות ההבדלים הגדולים בין יהודי מזרח אירופה לבין יהודי מרכז אירופה ומערבה יש גם דימיון בתהליכים שעברו: יהודי אירופה עברו תהליך של השכלה והיפתחות הקהילה אך בקצב ובעיתוי שונים. מה שהתרחש בקרב יהודי מרכז אירופה ומערבה בסוף המאה ה-18 ובמהלך המאה ה-19 התרחש בקרב יהודי מזרח אירופה מאמצע המאה ה-19 ועד שנות ה-20 של המאה ה-20.

13.מדוע צמחה הלאומיות היהודית דווקא לקראת סוף המאה ה-19 ובעיקר באירופה?

בתקופה זו עברו על היהודים שינויים בתחומים שונים : דמוגרפי – ריבוי עצום והתיישבות בערים ; משפטי – אמנציפציה ; כלכלי – פרנסות חדשות ; חברתי – התפרקות הקהילה ( שינוי אורח חיים , התרחקות מהדת , התבוללות) ; תרבותי – השכלה וחינוך כלליים והשתלבות בתחומי האומנות ; דתי – היווצרות זרמים דתיים : נאו-אורתודוכסי , רפורמי.

14. מה תוצאות האמנציפציה ?

האמנציפציה באירופה , משאת נפשם של היהודים גרמה לתוצאות צפויות ולתוצאות בלתי צפויות ויצרה מציאות יהודית מורכבת.

לסיכום  האכזבה מיכולת היהודים להשתלב באירופה , הנטייה להתבוללות והתגברות השנאה כלפי היהודים הביאה למגמה חדשה וחיובית לפיה נתבעו היהודים לפעול כלאום להצלתם. מגמה זו היא הלאומיות היהודית שאחד מענפיה הוא הציונות. (ראי שרטוט עמ' 80)