חדשות האתר

פרוייקט הרחבת אתר הסיכומים 2014 יוצא לדרך, ואנחנו צריכים את העזרה שלכם! לחצו כאן לפרטים

שימו לב שתיקנו כמה סיכומים שהיו חתוכים, תודה לגולשים הנאמנים שהעירו לנו על כך.

סקר

  • באיזה מקצוע הייתם רוצים לראות יותר סיכומים
  •  תנ"ך
  •  אנגלית
  •  ספרות
  •  היסטוריה
  • אנא בחר תשובה

רשימת תפוצה

הצטרף לרשימת התפוצה שלנו!

  • אנא הכנס כתובת EMail תקינה

צורפת בהצלחה לרשימת התפוצה. תודה על שיתוף הפעולה!

חברתי

הפתרון הסופי

סיכום לבגרות המלצת העורך
מקצוע: היסטוריה, כיתה: י"א, מאת: אריאל, פורסם: 15/05/2008
הולכים לסרט? allmovies.co.il מרכז במקום אחד את כל ההקרנות בכל בתי הקולנוע!

סיכום מעולה על הפתרון הסופי שהפעיל היטלר על היהודים במהלך מלחמת העולם השניה. בין הנושאים: מחנות ההשמדה, תגובת העולם

הפתרון הסופי- סיכום


השלב הראשון של הפתרון הסופי – רצח יהודי ברית המועצות

בנושא זה נדון גם בדרכים שונים של הוצאות להורג של יהודים מלבד מחנות
השמדה
יהודי ברה”מ ערב הפלישה הנאצית
ערב פלישת הנאצים לברה”מ ישבו בה למעלה מחמישה מליון יהודים. 3 מליון חיו
ברוסיה בין שתי מלחמות העולם, קרוב ל- 2 מליון סופחו לרוסיה לאחר פלישתה
לפולין (בהתאם לחוזה מולוטוב- ריבנטרופ) וכ- 300 אלף פליטים יהודים שנמלטו
לרוסיה מאזור הגנרל-גוברנמן. רוב היהודים התגוררו במערב רוסיה, בארצות
הבלטיות, אוקראינה ובילורוסיה, בצפיפות רבה, דבר שהקל על הגרמנים ללכוד
אותם לאחר שפלשו אליה ב"מבצע ברברוסה".
"מבצע ברברוסה": ביוני 1941 פלשו 3 מליון חיילים גרמנים לברה"מ, ובכך החל
שלב חשוב במלה"ע. הם נעו במהירות מבלי שהצבא האדום יכל לעצרם. הצבא
הרוסי נסוג וכל מערב רוסיה נפלו בידי הגרמנים. משמעויות הכיבוש:
-כל היהודים שהתגוררו באזור זה היו בסכנת השמדה.
-כעת הגרמנים נלחמים נגד הקומוניזם.
-השמדת תת-האדם ושעבוד עמי מזרח אירופה.

יחידות "עוצבות המבצע" (איינזצגרופן) בפעולה
1. הוראת גרינג להיידריך- בעיצומו של "מבצע ברברוסה" הורה גרינג
להיידריך, שהיה ראש משטרת הביטחון, לנקוט באמצעים ארגוניים
וכלכליים כדי למצוא פתרונות לבעיה היהודית. כאן מופיע בפעם
הראשונה "הפתרון הסופי" ולא "המטרה הסופית" כמו באיגרת הבזק.
כעת ניתן אישור להשמדת יהודי רוסיה, במבצע ארגוני ומעשי.
2. האיינזצגרופן- קבלו את תפקיד הרצח ההמוני של היהודים. הן היו 4
יחידות אשר קבלו את ההוראה "להוציא להורג את כל הפוליטיקאים
הקומוניסטים, תומכיהם, החברים במפלגה ואת היהודים להורג".
3. ההוצאות להורג- יהודי ברה"מ הוצאו להורג בשלוש דרכים:
I. הגרמנים הקימו גטאות ובראשם יודנראטים ותוך זמן קצר
החלו לשלוח מהם יהודים להורג. רוב הגטאות חוסלו תוך מספר
חודשים.
II. כאשר הגרמנים כבשו עיירה או ישוב קטן הם רכזו את
היהודים במקום קרוב והוציאו את כולם להורג.
III. היו מקומות שבהם הקימו הגרמנים ועד יהודי מקומי.
היהודים נצטוו, באיום של עונש מוות, להירשם אצל הוועד
ולהישלח למחנות עבודה. למעשה, הם הובלו לתעלות שנועדו
לבלום תנועות של טנקים, ולחפירות ולבורות שנחפרו על ידי
היהודים עצמם. ליד הבורות הם נצטוו להתפשט, לרוץ עירומים
אל שפת הבור ושם הם נורו על ידי הגרמנים.
הרציחות באזור פולין:
לאחר פלישת ברה"מ לפולין, בעקבות חוזה מולוטוב ריבנטרופ, היא סיפחה 2
מליון יהודים. באזורים אלו, שנכבשו על יד הנאצים לאחר שפלשו לברה"מ,
הקימו הגרמנים גטאות והחלו בהשמדתם. לדוגמא: גטו רובנו הוקם בנובמבר
1941, התושבים נרשמו בוועד לעבודה (כמו בסעיף 3ג לעיל) ונשלחו לבורות המוות.
הגטו חוסל סופית ב- 1942. יהודי העיירה קוריץ הוצאו להורג חודש לאחר
שהעיירה נכבשה על ידי הנאצים. גטו ביאליסטוק הוא היחידי שהחזיק מעמד, כי
אנשי היודנראט האמינו שכל עוד הוא יספק עבודה לנאצים הוא ישרוד.
הרציחות בארצות הבלטיות:
הארצות הבלטיות: ליטא, לטביה ואסטוניה סופחו לברה"מ ב- 1940. כשפלשו
הגרמנים לברה"מ רק מעטים מיהודי ליטא הצליחו להימלט, כך שרוב היהודים
נתפשו. גם הליטאים שתפו פעולה עם הנאצים, ערכו פרעות ביהודים ואף השמידו
רבים מהם. הגרמנים הקימו בליטא 4 גטאות כמו: קובנה ווילנה.
גטו קובנה הוקם מיד לאחר הכיבוש הגרמני ועוד לפני שהנאצים החלו ברצח עשו
זאת הליטאים. הם הובילו את היהודים למצודה שהקיפה את קובנה וכונתה
"פורט התשיעי" ושם רצחו אותם. כ- 50 אלף יהודים נרצחו שם. גטו קובנה חוסל
סופית ב- 1944 והנאצים שרפו את כל הגופות שהיו באזור, במדורות ענק, כדי
לטשטש את הרציחות.
גטו וילנה היה הגטו הגדול בליטא. עם כיבוש העיר וילנה החלו הגרמנים לרצוח
את היהודים. קרוב לגטו היה "יער פונאר" והליטאים והגרמנים הוציאו מהגטו
כל יום כ- 5000 יהודים ורצחו אותם ביער. "יער פונאר" היה מקום ההריגה של
יהודי ליטא ונרצחו שם כ- 80 אלף יהודים.
הרציחות בבילורוסיה (רוסיה הלבנה):
השמדת יהודי רוסיה הלבנה החלו עם הכיבוש הנאצי. הנאצים חיסלו עיירות
וכפרים, היהודים הובלו לבורות פתוחים, נאלצו להתפשט ונורו שם. הגרמנים
הקימו גם גטאות גדולים, כמו גטו מינסק, ומן הגטאות הוציאו יהודים להורג
ב"אקציות". עד סוף 1941 הושמדו מאות אלפי יהודים בעשרות גטאות.
הרציחות באוקראינה (באבי יאר):
הרציחות באוקראינה ובשטחים שהיו בעבר של פולין, נעשו על ידי האיינזצגרופן
בשיתוף עם המשטרה האוקראינית. מרבית הרציחות נעשו מיד עם הכיבוש
הנאצי. אלפי יהודים הובלו לבורות ולתעלות עמוקים ושם נרצחו ביריות. למשל, 5
אלפים מיהודי ז'יטומיר הוצאו להורג מיד עם כיבוש העיר על יד הנאצים, עוד 5
אלפים רוכזו בגטאות ואח"כ נרצחו על שפת בורות ונקברו בקברי אחים.
באבי יאר היה סיפור הזוועה הגדול ביותר באותו אזור. בקייב ישבו כ- 200 אלף
יהודים. כשנכבשה העיר ב- 19/9/1941 הצליחו חלק מהיהודים להימלט אך
בעקבות פיצוץ שבו נהרגו יהודים רבים, החליטו הגרמנים להשמיד את היהודים
הנותרים. ב- 28/9 נצטוו יהודי קייב להתייצב בעיר כדי להילקח לאזור אחר.
היהודים באו בהמוניהם כי האמינו למה שנאמר להם, נצטוו להשאיר את
רכושם, להתפשט וערומים צעדו אל באבי יאר, שם נורו במשך יומיים מנשק
אוטומאטי וממכונות ירייה. ב- 30/9-29 נרצחו בבאבי יאר יותר מ- 40 אלף
יהודים. הנאצים שרפו את הגוויות בעזרת אסירים. היה זה אתר הרצח ההמוני
בזמן קצר כל כך, הגדול ביותר בשואה.

מכוניות הגז:
IV. רוב יהודי ברה"מ נרצחו ביריות אך חלקם הומת על ידי גז
שהוזרם מצינורות הפליטה של מכוניות. מכוניות הגז החלו
לפעול בברה"מ מנובמבר 1941 והוכנסו לשימוש כי מפקד
האיינזצגרופן התלונן שחייליו לא יכולים לסבול את רציחות
הילדים, הנשים והזקנים בכדורים או בהתעללות. לכן יש
למצוא פתרון שבו לא יראו חייליו את פני הנרצחים הסובלים.
ראשי הנאצים החלו לחפש פתרון מצאו אותו בדמות השימוש
של צינורות הפליטה של המכוניות, הפולטות גז רעיל. קרוב ל-
20 מכוניות גז פעלו בברה"מ וחיסלו עשרות אלפי יהודים במשך
מספר חודשים. כך למשל, כל יהודי קרים וחרקוב חוסלו
בעזרתן.



השלב השני של הפתרון הסופי – רצח יהודי אירופה
ראשי פרקים
בנושא זה נדון בין השאר: בועידת וואנזה, מחנות ההשמדה וניסיונות
הסוואת ההשמדה
ועידת וואנזה 1942
רקע לועידה
בראשית 1942 כבר היו קיימות מספר דרכים להשמדת יהודי אירופה:
1. פלוגות של האיינזצגרופן החלו להשמיד את יהודי ברה"מ עוד
בטרם ניתנה הוראה כללית ומפורשת.
2. הוחל השימוש במכוניות גז בברה"מ.
3. הנאצים רכשו ניסיון בשימוש בתאי גזים מאחר ועוד לפני מלחמת
העולם השניה הם פתחו בהמתות חסד (אותנסיה) של לא-יהודים, כמו
נכים או מפגרים שנלקחו מבתי חולים והומתו במטרה להשביח את
הגזע הארי. המתת החסד של מאות אלפי גרמנים נשמרה בסוד
וגופותיהם נשרפו במשרפות.
בראשית 1940 החלו לגבש ראשי ה"אס.אס." תכנית כי הגיע הזמן לחסל לא רק
את יהודי ברה"מ, אלא אף את כל יהודי אירופה שנכבשה על ידי גרמניה או
משתפת עמה פעולה. לשם כך הם בקשו לתכנן תוכנית של השמדה טוטלית, שתתן
הוראה מגבוה, ובה לא ירו ביהודים ליד בורות, כי אם יקימו לשם כך מחנות
מיוחדים שבהם יומתו היהודים בתאי גזים.

ועידת וואנזה והחלטותיה- ב- 20 בינואר 1942 נתכנסה בעיר ברלין, בווילה ברחוב
וואנזה, ועידה של ראשי הנאצים ובה לקחו חלק בין השאר: ריינהרד היידריך
(סגנו של הימלר וראש משטרת הביטחון, שניהל את הישיבה), אדולף אייכמן
(שהיה ראש המחלקה לענייני יהודים ומיעוטים ועליו הוטלה המשימה לגבש
תוכנית להשמדה שיטתית של היהודים), נציגי הרשויות האזרחיות של הרייך-
נציג משרד המשפטים, משרד הפנים, משרד החוץ, ראשי הגסטאפו, נציגי ה"גנרל
גוברנאמן", נציג לשכת הפיהרר ואחרים.
מטרות הועידה-
א. להבהיר לנציגי רשויות הרייך שמבצע הרצח ההמוני יכלול את כל יהודי
אירופה.
ב. ליצור תאום בין המשרדים והרשויות השונות כדי להשיג שיתוף פעולה.
ג. להפנים שהפתרון הסופי הוא משימה מרכזית של הרייך ועל כל הרשויות לסייע
בהצלחתו.

את תוכן הישיבה ניתן לחלק לשלושה חלקים:
1. נאומו של היידריך: הוא החל לסקור את המדיניות שהביאה
להגירתם של יהודי גרמניה עד סגירת השערים. הוא סקר את מספר
היהודים שהיו בכל ארץ באירופה והתעכב על הפתרון הזמני שנמצא,
שילוח יהודים למזרח אירופה תוך ניצול כוח העבודה שלהם. הוא
הדגיש שחלק גדול מן המועברים למזרח ימות תוך כדי העבודה הקשה
ולנותרים צריך למצוא טיפול הולם (כלומר, להשמדתם).
רשימה שהכין אייכמן והוצגה לנוכחים, פירטה שהמדובר ב-11 מליון
יהודים באירופה בסה"כ המיועדים לטיפול במסגרת "הפתרון הסופי"
ואת חלוקתם על פי מדינות.
2. בחלק השני של הישיבה התפתח דיון בנוגע לבעיית הצאצאים
של נשואי התערובת ובניסיון למצוא לה פתרון אחד מוסכם. היו
נוכחים שביקשו שיהודים המביאים תועלת כלכלית לרייך לא יגורשו
להשמדה עד אשר ימצאו להם מחליפים.
3. בחלק השלישי הדגישו נציגי ה"גנרל גוברנאמן" שלא יהיו בעיות
מיוחדות בפניהם להכין תשתית לביצוע הפתרון הסופי, כל עוד
האוכלוסייה המקומית לא תפריע.
המשמעות של ועידת וואנזה:
הוחלט לתת אור ירוק לרצח כל יהודי אירופה. אמנם לא עלו בדיון המלים
המפורשות כמו רצח או השמדה, אך מתוך ביטויים כמו: טיפול בהתאם, פתרון
סופי וכו' ניתן ללמוד בבירור על הכוונה. גם אם לא ניתן ללמוד כך, הרי שבועידה
ניתן אישור למעשי הרצח, שכבר בוצעו בהיקפים נרחבים (בבורות ההריגה) והם
למעשה שהביאו לכינוס הועידה.

מחנות ההשמדה:
כדי לממש את תוכנית ההשמדה היו צריכים להפוך את מחנות הריכוז למחנות
מוות. מחנות הריכוז שנועדו בתחילה לכליאת אסירים פוליטיים שינו את אופיים
כי מאות אלפי אנשים נכלאו בהם וכן היה צורך להתאימם למטרות המלחמה
והטיפול ביהודים. בשנים הראשונות של המלחמה (1939-1942) היו סוגים שונים
של מחנות: לשבויי מלחמה, לטיפול בפולנים, מעבר, עבודה, ריכוז, השמדה ועוד.
בין השנים 1942-1945 שמשו המחנות בעיקר לשתי משימות: ניצול כוח העבודה
של האסירים והשמדת יהודי אירופה. ההשמדה השיטתית העיקרית נעשתה
במחנות ההשמדה בפולין.
המיקום של מחנות ההשמדה:
מדוע הוקמו המחנות על אדמת פולין?
1. פולין נמצאת במקום מרכזי באירופה שאליה ניתן לרכז את
המשלוחים. גם מערכת מסילות הברזל הייתה ענפה ויעילה.
2. הפולנים שנאו את היהודים ועוד לפני מלחמת העולם
האנטישמיות בה הייתה מן החזקות באירופה, ולכן היה חשוב לבצע
את ההשמדה במקום שישתף פעולה או שיעלים עיין.
3. אזור הגנרל גוברנמן היה מלא יערות וביצות וניתן להסתיר את
ההשמדה מעיני העולם והיהודים.
4. אזור הגנרל גוברנמן נתון לשליטה מוחלטת של אנשי אס.אס.
5. בפולין היה ריכוז גבוה של יהודים.

"מבצע ריינהרד":
במרץ 1942 החלו הגרמנים ב"מבצע ריינהרד": גירוש יהודי הגטאות בגנרל
גוברנמן למחנות ההשמדה. באזור זה היו למעלה מ-2 מליון וחצי יהודים. האזור
חולק למחוזות וכל מחנה השמדה קיבל את היהודים מהמחוז שלו. לעיתים
היהודים נסעו למחנה השמדה מרוחק מאד משום שלכל מחנה השמדה היה מחוז
משלו לדאוג לו. "מבצע ריינהרד" כלל 3 מחנות השמדה- טרבלינקה, בלז'ץ
וסוביבור. הימלר הורה לראשי המבצע לסיים את עבודתם מהר. הוא דרש
שהמבצע יושלם עד ה- 31/12/1942 ורק במספר מחוזות יורשו להיות יהודים.
צריך לדאוג להפרדת היהודים משאר העמים למען טוהר הרייך ולא עלולות לפרוץ
מגיפות פיסיות (מחלות) ו"מוסריות". שיטת הגירוש מן המחנות הייתה אחידה.
ליודנראט נמסר על מועד הגירוש, למגורשים נמסר מה מותר להם לקחת עימם,
ביום הגירוש הגטו הוקף במשמרות כבדים והיהודים הוצאו מבתיהם על ידי
המשטרה היהודית. הם צעדו לתחנת האיסוף, משם לתחנת הרכבת, במהירות,
בהפתעה, בהטלת פחד, מבלי שהיהודים ידעו לאן הם מובלים.
הרכבות סופקו על ידי "רכבות המזרח", הגרמנים דחסו לקרון יותר ממה שהיה
מסוגל להכיל. הקרונות היו קרונות להובלת בהמות, סגורים וללא חלונות, רבים
מתו מחנק, מחוסר מזון, מזיהומים וכו'.

אופן ביצוע הרצח:
שיטת הרצח הייתה זהה בכל המחנות. למשל, לטרבלינקה, מחנה השמדה, שבו
הושמדו יותר מ- 800 אלף יהודים, הייתה הרכבת מגיעה לרציף המשלוחים
כשבכל משלוח היו 6 אלפים ולעיתים 10 אלפים יהודים. מיד, הוקף המקום
באנשי אס.אס. ובאוקראינים. היהודים הורדו מן הקרונות, בצעקות, דרך שער
למגרש מבודד, שבו היה שלט: "יהודי ורשה, שימו לב. אתם נמצאים במחנה
מעבר וממנו תועברו למחנה עבודה. כדי לשמור עליכם ממחלות, עליכם למסור את
בגדיכם לחיטוי, את הזהב , הכסף והתכשיטים תפקידו בקופה תמורת קבלה. כדי
לשמור על ניקיון הגוף, אתם חייבים להתרחץ לפני המשך הנסיעה". גברים הופרדו
מהילדים ומהנשים שנלקחו ראשונות, עירומות, דרך "צינור" (הדרך המובילה
לתאי הגזים), להשמדה ב"מקלחות" (תאי גזים). הגברים הושמדו מיד אחריהן.
את הגופות הוציאו קבוצות עבודה יהודיות שקברו אותן בבורות ענק. באזור
ההשמדה היו שלושה תאי גזים, שגודלם 4X4 מטר. הם דמו למקלחות, הגז זרם
דרך צינורות לתא שדמה למקלחת. בסתיו 1942 נבנו במחנה עוד 10 תאי גזים.
בנוסף, היה במחנה בור הריגה, שירו בו באנשים בו במקום.

אושוויץ:
מחנה אושוויץ הוקם במקור כמחנה עבודה לשבויים רוסיים ורק בהמשך הוסב
למחנה השמדה. זו הסיבה שהוא נמצא בשטח פולין שסופח לגרמניה, ולא בשטחי
הגנרל גובר נאמן. מחנה ההשמדה היה במקום מוסתר, בלב ביצות, על צומת של
מסילות ברזל ראשית באירופה. גודלו היה 50 קמ"ר (בעוד טריבלינקה היה רק
400X600 מטר). הוא היה מחולק ל- 3 מחנות והאמצעי, "אושוויץ-בירקנאו" היה
האכזרי מכל. הסיבות לכך היו: 1. הוא קלט כ- 250 אלף אנשים בשל גודלו.
2. הוא פעל כמחנה השמדה מ- 1942 ועד 1945, עד סיום המלחמה.
3. הוא שימש גם כמחנה השמדה וגם כמחנה עבודה. שם נוצל כוח
העבודה של האסירים. מהאסירים נלקחו חפציהם, ועם שחרור המחנה
על ידי הצבא האדום נמצאו: ערמות של שערות נשים, של משקפים,
בגדים, חבילות של אבקת עצמות וכו'.
4. הרכבות הגיעו לתוך המחנה דרך שער שעליו התנוססה הכתובת
"העבודה משחררת". על הרציף היו רופאים שערכו מיד סלקציה,
כלומר: מי כשיר לעבודה ומי לא. מי שלא- נשלח מיד להשמדה. אלו
שנועדו לעבודה שוכנו בעשרות צריפים, ואלו שנועדו להשמדה התפשטו
ונשלחו למקלחות שם מתו מחנק מגז "ציקלון B", שהיה יעיל יותר מכל
גז אחר. תאי הגז הכילו כ- 800 איש כל פעם, קבוצות של יהודים שכונו
"זונדר-קומנדו", הוציאו את הגופות, עקרו את שיני הזהב, גזזו את
השערות, והעבירו את הגופות למשרפות. חמש משרפות פעלו באושוויץ,
שכל אחת הכילה 50 כבשנים שיכלו לשרוף עד 10 אלף גופות ביממה.
5. באושוויץ היו ניסויים רפואיים על ידי רופאים נאצים שעזרו להם
רופאים יהודים. בראשם עמד ד"ר מנגלה, שהתמחה בחקר תאומים
במטרה לגלות את הנוסחה של הולדת תאומים, כדי להפרות את נשות
הגזע הארי ביתר יעילות ומהירות. אחרים עסקו בבעיות עקרות. כל
הניסויים היו ללא הרדמה.

החיים במחנות ההשמדה:
את מחנות ההשמדה הקימו האסירים בפיקוח אנשי אס.אס. משהוקם המחנה
הוא נחלק ל"בלוקים" כשבכל בלוק היו עשרות צריפים ובראש כל צריף עמד "זקן
הצריף". הם היו ממונים שהחיים במחנה יתנהלו על פי הוראות הגרמנים משום
שאם משהו היה קורה הם היו האחראים והם היו אלו שנענשו. לכן, הם שלטו
ביד קשה. במחנה היו גם "מנהלי עבודה" יהודיים- "קאפו" שהתייחסו בעריצות
אל האסירים. האסירים התחלקו לסוגים שונים: פוליטיים, הומוסקסואלים,
יהודים וכו'. הם ענדו סימן מיוחד-משולש צבעוני והיהודים ענדו גם מגן דוד.
הרעב היה בכל המחנות. מנת מזון יומית הייתה מרק עם פרוסת לחם. הרעב גרם
ל"מוזלמניה": כינוי גנאי של הגרמנים ליהודים אשר היו רעבים והתנדנדו כמו
מוסלמים שיכורים. גוף האסיר היה מצומק. הוא שקל כ- 30 ק"ג. עיניו היו
שקועות, עצמותיו בלטו, הגוף שלשל גם בשל זיהומי המים, ויחד עם בתי השימוש
המזוהמים, המחלות היו נפוצות ועימם המוות. האדם חשב כל הזמן על אוכל,
הוא הגיע אל סף ייאוש, איבוד שליטה עצמית ושפיות.
העונשים היו לא רק כדי להרתיע אלא גם חלק מההנאות של הגרמנים. על כל
עבירה הוטל עונש חמור: הלקאות, תליית אדם כשידיו כפותות לאחור, הכנסת
ארבעה אסירים לתאי עמידה בגודל של 90 סמ"ר ובכך הם נחנקו, הוצאת אנשים
להורג, תרגילי ספורט ומי שלא עמד בהם הוצא להורג.
הנאצים הקימו תזמורות כדי להנעים את זמנם. התזמורות נגנו גם ליד תאי
הגזים. כמו כן האסירים נהגו לקרוא מפרי עטם ליד חבריהם, ואף יצרו הווי
מיוחד למחנות ההשמדה.
רבים בתאי הגזים לא אבדו את האמונה וקראו לאל לנקום בנאצים. למרות
האיסור היו תפילות בכל יום ובחגים.


שילוח היהודים מארצות אירופה אל מותם במחנות ההשמדה בפולין

"אקציות":
באביב 1942 פתחו הנאצים ברצח שיטתי של יהודי פולין הכלואים בגטאות:
כוחות חמושים הקיפו לפתע את הגטו והיו עורכים "אקציה"- הוצאת יהודים
בכפיה למחנות ריכוז והשמדה. היו אקציות שבהם נלקחו כל אלו שלא היו
מועסקים כמו זקנים וילדים. היו כאלו שבהם נלקחו יהודים מאזור מסוים בגטו.
היו כאלו שנחטפו ברחובות ובבתים וכו'. כך קטן מספר היהודים בגטו. רובם הגיע
למחנות ההשמדה ואלו החזקים נשלחו קודם למחנה עבודה ואח"כ להשמדה.
השילוחים בוצעו בכוח, בטרור וברמאות. הם הסתירו את הגורל מהיהודים
בטענה כי הם "נשלחים להתיישבות מחדש לעבודה במזרח". כדי להגביר את
ההונאה הם התירו ליהודים לקחת עמם את רכושם הפרטי. עד סוף 1942 חוסלו
מרבית גטאות פולין ולאחר מכן החלו הגרמנים בחיסול יהודי מערב אירופה.
השמדת יהודי מערב אירופה:
מדיניות ההפליה הגזעית ננקטה לגבי כל היהודים אולם גורל יהודי הארצות
השונות הושפע גם מן התנאים המקומיים כלומר: מהיחס של התושבים בכל ארץ
אל יהודי אותה ארץ. גורל היהודים במדינות בריתה של גרמניה היה תלוי בזכויות
האזרח שלהם. למשל, בהולנד ובנורבגיה החמירו עם היהודים יותר מאשר
בבלגיה. בארצות מסוימות הגנו על היהודים בגלל רגשות מוסר או דת, בעזרת
שוחד ולעומת זאת, היו מדינות אשר הגנו על האזרחים הלא יהודים והקריבו את
היהודים לנאצים. נסקור את המדינות השונות באירופה.
1. איטליה:
אמנם הייתה מדינה פשיסטית אך לא הייתה בה אנטישמיות כי לא הייתה בה
תורת גזע. כאשר איטליה וגרמניה התקרבו זו לזו וחתמו על בריתות ביניהן,
הנאצים דרשו שזכויות היהודים יתבטלו. בנוסף, גם האיטלקים לא כל כך אהדו
את היהודים. הם התקרבו לערבים, טענו שהיהודים רוצים לכבוש את הערבים
יחד עם הבריטים, והסכימו לפתח באיטליה תורת גזע. בתחילה, אסרו על יהודים
לא תושבי איטליה ללמוד בה, יהודים לא הורשו לכהן כראשי עיריות, מנהלי
בנקים, עורכי עיתונים, להיות בעלי מפעלים גדולים, להינשא בנשואי תערובת או
להיות חברי המפלגה הפשיסטית. ב- 1943, פלשו בעלות הברית לאיטליה אך
הנאצים הספיקו לכבוש חלקים מאיטליה. והיהודים, שלא האמינו עד עתה
להשמדה, לשילוחים למחנות, ולגטאות, למרות כל השמועות לא חששו שגורל כזה
יהיה גם להם. לקראת סוף 1943 החלו הנאצים בשילוח היהודים למחנות
ההשמדה אך יהודים רבים מצאו מחסה אצל האוכלוסייה המקומית. כ- 7500
יהודים הושמדו.
2. צרפת:
צרפת חולקה לשני אזורים. שטח הכיבוש הגרמני ותחום ממשל וישי ששיתף
פעולה עם הנאצים. בסוף 1940 נערכו רשימות של יהודים, לפי מקומות המגורים,
העבודה, האזרחות. נחקקו גם חוקים אנטי יהודים כגון: הרחקת היהודים
ממשרות ציבור, מבתי משפט, ממערכת החינוך וכו'. לפי צו מיוחד, המתיר את
כליאתם של יהודים אשר אינם אזרחי צרפת, נכלאו 25 אלף פליטים במחנות
עבודה. מאמצע 1941 יהודי צרפת החלו להישלח למחנות ריכוז ומראשית 1942 הם
נצטוו לענוד טלאי צהוב ונשלחו לאושוויץ. אולם, לא יהודים הסתירו יהודים,
יהודים הצטרפו לתנועת המחתרת נגד הנאצים, ומצאו מחסה בדרום צרפת שהיה
תחת שליטת איטליה. כ- 90 אלף יהודים הושמדו.
3. בלגיה:
לאחר הכיבוש הנאצי פורסמו צווים כדי לנשל את היהודים מרכושם ומעבודתם.
נאסר עליהם להחליף דירות והם נאלצו לענוד טלאי צהוב. מראשית 1942 הם
החלו להישלח למחנות עבודה כדי להקים ביצורים ולאחר מכן הם נשלחו
לאושוויץ שם מתו כ- 26 אלף. כ- 13 אלף יהודים מתו מעבודת הפרך. הודות
למחתרת היהודית הספקה תעודות זהות מזויפות ומקומות מסתור נצלה מחצית
מיהודי בלגיה.
4. הולנד:
גורל היהודים היה קשה ביותר. חקיקה אנטי יהודית, רישום עסקים יהודיים,
אסור לעסוק בעבודות ציבור, החלת חוקי נירנברג עליהם והקמת יודנראט היו
חלק מהגזרות. מראשית 1942 הם נשלחו למחנות עבודה, ענדו את הטלאי הצהוב,
ורוכזו באמסטרדם. הם החלו להישלח למחנות השמדה. רק 15 אלף יהודים נצלו.
באחרונה החלה להעלות במחקר דעה כי ההולנדים שתפו פעולה עם הנאצים ונטלו
חלק חשוב בהשמדת היהודים.
5. דנמרק:
מאמצע 1942 נחקקו חוקים אנטי יהודיים. בסוף 1943 הם החלו להישלח
להשמדה אבל נאצי העביר את המידע למחתרת הדנית כי הוא שיתף עמה פעולה
ובמבצע יחיד במינו יהודים הוסתרו ובעזרת סירות הועברו לשוודיה. רבים
מאזרחי דנמרק, ראשי השלטון וראשי הכנסייה עזרו במבצע להצלת היהודים.
"רק" 470 יהודים נשלחו למחנה טרייזינשטאט.
6. יוון:
באפריל 1941 יוון נכבשה על יד גרמניה, איטליה, ובולגריה וחולקה לשלושה אזורי
כיבוש. אזור הכיבוש הגרמני, צפון יוון והעיר סלוניקי, הכיל את רוב היהודים. ב-
1942 הם חויבו בעבודות כפיה ולענוד את הטלאי הצהוב, ומחודש מרץ 1943 הם
החלו להישלח לאושוויץ. לאחר כניעת איטליה במלחמת העולם השניה הנאצים
הגיעו גם לשאר יהודי יוון ושלחו רבים להשמדה. כ- 70 אלף יהודים הושמדו מהם
כ- 60 אלף מקהילת סלוניקי.
7. בולגריה:
עם הצטרפות בולגריה לצד גרמניה בחודש מרץ 1941 ננקטו צעדים נגד יהודי
בולגריה: כליאה בגטאות, ענידת הטלאי הצהוב וסילוקם ממשרות ציבוריות.
הבולגרים סרבו למסור לנאצים את היהודים אזרחי בולגריה ורק נתנו להם את
אלו שהתגוררו בשטחים שסופחו לבולגריה.
8. רומניה:
ברומניה תמיד הייתה אנטישמיות אשר התחזקה מ- 1937. בהשפעת חוקי נירנברג
האגודות המקצועיות הרומניות הרחיקו את חבריהן היהודים ומראשית 1938
נסגרה העיתונות באידיש ובעברית ויהודים רבים הורחקו מהתעשייה. מ- 1940
גברה המדיניות הפרו נאצית, ורומניה שהפכה למדינה טוטליטארית אסרה על
יהודיה להצטרף למפלגה היחידה במדינה והם סולקו מכל עמדה פוליטית,
חברתית וכלכלית במדינה. צומצמו אפשרויות הפרנסה והורחבו חוקי נירנברג.
מאביב 1941 גברו הרדיפות הוטלה על היהודים עבודת כפיה, היו נגדם פרעות, הם
גורשו לאזורים הנאצים וסבלו מרעב וממחלות. לקראת סוף המלחמה חדלו
רדיפות יהודים. למעלה ממחצית יהדות רומניה הושמדה.

"מצעדי המוות":
מקיץ 1944 ועד לתבוסתו של הרייך השלישי ב-7 למאי 1945 ערכו הנאצים מצעדי
מוות שבהם הועברו עשרות אלפי אסירים יהודים ממחנות ריכוז למחנות אחרים
שנמצאו בתוך גרמניה. המצעדים נערכו ברגל, תחת משמר כבד, בתנאים קשים,
בקור נורא, כאשר היהודים היו חלשים ועייפים, לאורך מאות קילומטרים. מי
שנפל, נורה במקום. בראשית נובמבר 1944 החלה צעדת המוות מבודפשט, בירת
הונגריה, ובה 70 אלף יהודים, לכיוון אוסטריה. אלפים מתו בדרך. בינואר 1945
פונו מחנה אושוויץ והמחנות הסמוכים לו ו- 66 אלף יהודים צעדו לעבר גרמניה.
קרוב ל- 20 אלף יהודים מתו בדרך. במרץ 1945 היו עדיין 700 אלף יהודים במחנות
הריכוז, וככל שגרמניה החלה להיות מובסת בקרבות והאמריקאים והרוסים
שחררו את אירופה, גבר קצב צעדות המוות. הם נערכו אף ביום האחרון.


העולם הלא יהודי ויחסו ליהודי אירופה בתקופת השואה
ראשי פרקים
בנושא זה נדון ביחס האוכלוסייה המקומית בארצות הכיבוש ויחס ממשלות
וארגונים שונים בעולם אל היהודים בזמן השואה והפתרון הסופי
שים לב: תגובות של ממשלות וארגונים שונים לפני הפתרון הסופי- כבר נלמדו
והם: ועידת אוויאן, וסיפור האונייה סנט-לואיס. יש לשים לב לנדרש בשאלה.

האם ידע העולם הלא יהודי על המתרחש:
בסוף 1941 החלו הנאצים ברצח יהודי ברה"מ ומראשית 1942 החלו לפעול מחנות
ההשמדה. לפחות במשך שנה הצליחו הנאצים להסתיר מאותם יהודים ומהעולם
את האמת על המחנות. למרות שהם שמרו בסוד את התוכנית להשמדת היהודים,
החלו להגיע ידיעות על המתרחש למדינות שונות באירופה ולארה"ב. היו לכך מס'
סיבות:
1. אלפי אנשים עבדו למען הגרמנים, כולל חברת IBM שיצרה למענם את
הכרטיסים למחשבים שבעזרתם הם הצליחו להשתלט על כל המידע
בנוגע ליהודים. רבים מהעובדים דיברו בכל מיני מקומות וכך דלף
מידע.
2. נציגי הצלב האדום קבלו מידע על השמדת יהודים.
3. משרד הסוכנות היהודית בתורכיה קבל ידיעות על הנעשה והעביר
לשאר מדינות העולם.
4. המחתרת הפולנית העבירה ידיעות על פולין בכלל ועל היהודים בפרט.
שליח המחתרת הפולנית הגיע לאנגליה ולארה"ב וסיפר מה שראה
במחנות ההשמדה. הוא אף פרסם את הדברים בספר בשנת 1944. אך
עדיין העולם לא האמין לכל מה ששמע.
בכלליות, ניתן לומר כי העולם החופשי לא רק שהתעלם מן הנעשה באירופה הוא
אף נשאר אדיש וגורל היהודים לא נגע ללבו.

עמדת ארה"ב כלפי יהודי אירופה:
נשיא ארה"ב לא הבין את הטרגדיה על העם היהודי ולא את משמעות הזוועה
העוברת על היהודים. ניתן להגדיר את התנהגותו כ"אדישה". האדישות באה ידי
ביטוי בוועידת אוויאן ובפרשת האונייה "סנט לואיס". בזמן המלחמה הוא לא
האמין לידיעות ולמרות שהוא חש צער על האסון הוא לא היה מוכן לנקוט בצעד
כלשהו משום שחשש כי צעד כזה יחליש את המאבק נגד הנאצים. הוא האמין כי
כל זמן שהמלחמה נמשכת תבוא ישועה ליהודים ואם הוא יעזור ליהודים בלבד כל
מדינות אירופה יסרבו להמשיך לשתף פעולה עם ארה"ב. לכן, הוא החליט, ביחד
עם עוד מספר מדינות, לכנס ועידה שתגנה את ההשמדה באירופה. הועידה תוכננה
להיות באי ברמודה שבאוקיאנוס השקט.
ועידת ברמודה- עם ריבוי הידיעות על הנעשה באירופה, יזמו ארה"ב ובריטניה
ועידה לטיפול בבעיית היהודים. הועידה התקיימה באי ברמודה בין ה- 30/4/1943-
19 כי אף מדינה לא הייתה מוכנה לארח ועידה כזאת. הועידה לא ניסתה למצוא
פתרון ליהודים אלא רק כדי להרגיע את המצפון של המדינות. העיתונאים לא
הורשו להיכנס אלי האולם, ובועידה נדונו בעיית כלל הפליטים באירופה ולא רק
היהודיים. החלטות הועידה היו: כדי לא לפגוע במאמץ המלחמתי של העולם נגד
הנאצים, הוחלט לא לעשות כלום. גם אם רוצים לעשות משהו, כך אמרו בועידה,
הרי לא יכולים להשתמש באוניות כדי לפנות את היהודים מאירופה, כי היו
זקוקים לאוניות בגלל המלחמה. הועידה לא השיגה שום תוצאה חיובית. נדמה כי
הסיבה לכך הייתה כי ארה"ב חששה שהפליטים היהודים יהגרו אליה. הועידה
הייתה רק כדי לצאת לידי חובה ולא כדי למצוא פתרון.
"הועד למען פליטי המלחמה"- בינואר 1944 החליט נשיא ארה"ב להקים את
"הועד למען פליטי המלחמה" שנועד לעזור לקורבנות המלחמה ולהצילם ממוות.
זו הייתה הפעולה הראשונה שלו. הוא עשה זאת כי הוא קבל דיווח שמשרד החוץ
של ארה"ב מנסה למנוע את הקמת הועד כדי שלא יכנסו יהודים לארה"ב. הנשיא
חשש כי יהודי ארה"ב יעשו שערורייה מהדיווח ויראו לעולם כי ארה"ב לא רוצה
לעזור ליהודים וכי היא לא עושה כלום נגד ההשמדה. הנשיא גם רצה להשיג את
הקונגרס ולהקים לפניו את הוועד. הקשיים שהיו בפני הועד: הנשיא לא התעניין
ולא תמך בו, הארגונים ומוסדות הממשל האמריקאי לא תמכו בו והציבור
האמריקאי גילה אדישות. פעולות הועד היו: ניסיונות להציל יהודים, הוא הצליח
למנוע את השמדתם של רבים מיהודי הונגריה, חילץ מאות פליטים מאיטליה,
העביר יהודים רבים לאזורי בטחון ולחץ להפסיק את הגירושים למחנות
ההשמדה.

עמדתה של בריטניה כלפי היהודים:
ראש ממשלת אנגליה, למרות שהיה בעד הציונות ונסה להכניס יהודים רבים
לארצו, לא עשה מאומה כדי להצילם. הוא טען כי כל עוד גרמניה הנאצית קיימת
אסור להגיע אתה למשא ומתן. לכן הוא לא הפציץ את אושוויץ למרות שתמך
ברעיון. ניתן לומר כי הוא עשה יותר מנשיא ארה"ב למרות שגם זה לא היה
מספיק. הבעיה של בריטניה הייתה במדיניות "הספר הלבן" שלה. מאז פרסום
הספר הלבן השלישי, 1939, הבריטים לא נתנו לפליטים יהודים להגיע לארץ
בנימוק: אחד מסעיפי הספר הלבן הוא לא לאפשר עליה של יהודים ולא ניתן להפר
אותו. לאחר פרוץ המלחמה הבריטים הכריזו כי יגורש כל מי שיש לו אזרחות
אוסטרית או גרמנית, כולל יהודים בעלי דרכונים כאלה ואכן, אלפים גורשו
וביניהם גם יהודים. מאידך, דעת הקהל בבריטניה התנגדה לרציחות של יהודים
במחנות ההשמדה והפרלמנט הבריטי דרש מהממשלה הבריטית שתעשה משהו
אך ללא הועיל. ביטוי לאדישות הבריטית הייתה ועידת סנט ג'ימס שהתכנסה כדי
לדון בפשעי הנאצים באירופה. 17 מדינות השתתפו בה אך רק נציג לוקסמבורג
דיבר על מצב היהודים. ב-1944 הסכים ראש ממשלת בריטניה להקים את
"הבריגדה היהודית" שהייתה יחידה של חיילים יהודיים מארץ ישראל שהתגייסו
לצבא הבריטי, נלחמו בשורותיו באירופה, שחררו חלק מאיטליה ונפגשו עם פליטי
מחנות ההשמדה היהודיים.
מדוע לא הופצצה אושוויץ:
אחת השאלות הקשות ביותר היא: מדוע לא הפציצו בעלות הברית את אושוויץ
ואת מסילות הרכבת שלידה כדי להפסיק את השמדת היהודים. המתנגדים
להשמדה הביאו מספר נימוקים:
א. לא יודעים בדיוק מה קורה באושוויץ ואין נתונים על הזוועות שם.
ב. המחנה נמצא במרחק רב יותר מטווח הטיסה של המטוסים,
כלומר: לא ניתן להגיע אליו ולכן אי אפשר להפציץ אותו. ניתן רק לחכות
כי בעלות הברית ישחררו אותו כאשר יכבשו את האזור שבו הוא נמצא.
ג. לא ניתן לדייק ולהפציץ את מסילות הרכבת או את תאי הגזים מבלי
לפגוע באסירים.
ד. הפצצת המחנה תשנה את תוכניות המלחמה של בעלות הברית דבר
אשר יפגע במאבקם נגד הנאצים.
ננסה לבחון את הטענות:
הטענה הראשונה- ארה"ב ובריטניה כן ידעו על הנעשה במחנה וכבר ראינו, כי
למרות הידיעות הן לא עשו משהו להצלת היהודים. כמו כן, עדות של מס'
אסירים, שנקראה בשם: "הפרוטוקולים של אושוויץ" (פרוטוקולים= מסמכי
עדויות), המתארים את השמדת יהודי הונגריה הגיעו לבעלות הברית אך הן
התעלמו.
הטענה השניה- מטוסים הגיעו לאושוויץ והפציצו בקרבתה וכן הם יכלו להגיע גם
כשביקשו מהם.
הטענה השלישית- הטייסים שהפציצו ליד אושוויץ דיווחו על פגיעות מדויקות
במטרות ולכן, ניתן יהיה לדייק גם אם רוצים לפגוע בתאי הגזים.
אושוויץ לא הופצצה כי בעלות הברית לא ממש רצו לעזור ליהודים, הן היו
אדישות לסבל היהודים והצלתם- לא הייתה בסדר העדיפויות, לפחות לא בראשו.

שתיקת ארגונים מוסדות נגד השמדת היהודים:
א. שתיקתה של הכנסייה והאפיפיור בנוגע לרצח היהודים:
האפיפיור לא גינה אפילו פעם אחת את השמדת היהודים, למרות שהוא וראשי
הכנסייה היו בין הראשונים שקבלו מידע על רציחתם ודווקא נציגי האפיפיור לא
מחו נגד זה. האפיפיור סירב בעקשנות לגנות את השמדת היהודים בגלל שיקולים
פוליטיים. לאחר השואה האפיפיור הסביר את שתיקתו בכך, כי אם הוא היה
אומר משהו או מתנגד, מצבם של היהודים היה יכול להיות יותר גרוע. היות והוא
ניסה להיות מתווך בין הנאצים ליהודים, אסור היה לו לנקוט עמדה כלשהי.
ב. "שתיקת הצלב האדום":
נציגי הצלב האדום בקרו רק פעמים במחנות ריכוז אך הם לא יכלו להשפיע על
הגרמנים. אבל, עדיין זה לא אומר כי הייתה להם הזכות לשתוק נוכח השמדת
היהודים. ישנן עדויות שאנשי הצלב האדום קבלו מידע על הנעשה במחנות
ההשמדה אבל גם הם העדיפו לעסוק בשאלת הפליטים היהודים כחלק מכלל
הפליטים באירופה, בטענה כי הארגון ניטראלי ואסור היה לו לסכן את נציגיו
שהיו באירופה. לקראת סוף המלחמה אנשי הארגון ניסו להיפגש עם ראשי
האס.אס כדי שהארגון יוכל לפקח על האסירים אבל ההסכם כלל רק מעט מחנות.
הצלתם של יהודי אירופה על ידי מדינות:
א. הצלתם של יהודי דנמרק:
לדנמרק היה מעמד מיוחד במלה"ע כי הגרמנים עשו אותה מדינה לדוגמא,
המשתפת פעולה עם הגרמנים. הם לא התערבו במשטר, וליהודים לא עשו כלום עד
ספטמבר 1943, שאז החליטו להעביר אותם להשמדה. כתוצאה מהתנגדות הדנים
להוראה זו (מי שלא עשו כלום היו דווקא היהודים שחששו כי התערבותם יביכו
את הדנים), התגייס כל העם למבצע הצלה נדיר. גויסו כלי שייט רבים ו- 7200
יהודים הועברו לשוודיה. כ- 500 יהודים נתפשו ע"י הגרמנים, הועברו לגטו
טרייזינשטאט, אך נצלו הודות להתערבות הממשל הדני.
ב. הצלת יהודי בולגריה:
בולגריה הייתה בת ברית של הגרמנים. היא חוקקה כבר ב- 1941 חוקים אנטי
יהודיים במטרה להשתלט על הרכוש היהודי ואף הוקם משרד כדי לפתור את
הבעיה היהודית. למרות זאת, רבים מחברי הפרלמנט אהבו את היהודים, ועשו
הכל כדי לדחות את תביעת הגרמנים לשלוח את היהודים למחנות ההשמדה גם
לאחר שהגרמנים הגבירו את לחצם. כתוצאה מכך, נצלו כל היהודים בעלי
אזרחות בולגרית, 50 אלף במספר.
ג. חסידי אומות העולם:
הכוונה לאנשים, מכל שכבות הציבור, בעלי אומץ לב ויחס אנושי לבני אדם, אשר
עשו הכל כדי להציל יהודים. הם עשו זאת מתוך צו-מצפון, שליחות דתית, או מכל
סיבה אחרת.
1. וולדיסלאבה חומס: כונתה "המלאך מלבוב", עמדה בראש ארגון
מחתרת, ובזמן כיבוש פולין נתנה ליהודים כסף, מזון ותרופות. הבריחה
יהודים מחוץ לגטו וסיפקה להם מסתור וכל זאת כאשר הגרמנים רדפו אותה.
2. אליזבת אבג: גרמניה שהסתירה יהודים רבים בביתה דאגה למצוא
לאחרים מסתור מחוץ לברלין, עזרה ליהודים לחצות את הגבול לשוויץ, וזאת
אחרי שמכרה את תכשיטיה והשיגה תעודות זהות מזויפות.
3. אוסקר שינדלר: תעשיין גרמני שהעסיק מאות יהודים וכך הצילם
מגירוש למחנות השמדה. כאשר הגרמנים חסלו את גטו קראקוב, הוא הקים
מפעל נוסף, למאות יהודים וכך הצילם ממוות. ב- 1944 הוא הקים מפעל חדש
בגרמניה והעביר אליו את כל הפועלים שעבדו אצלו במפעליו בפולין. הוא
התייחס אליהם במסירות רבה ודאג לכל צורכיהם. לאחר השואה העבירו
עליו ביקורת כי הוא לא עשה מספיק כדי להציל גם יהודים אחרים.
4. ראול ולנברג: דיפלומט שוודי שהגיע לשגרירות שוודיה בהונגריה ביולי
1944 כדי להגן על היהודים שנותרו שם. כשהגיע להונגריה נפסקו המשלוחים
להשמדה אבל בספטמבר 1944 עלתה לשלטון ממשלה אנטישמית והיה חשש
כי היהודים יפגעו. הוא דאג להוציא ליהודים אישורי הגירה לשוודיה
וכשהחלו "צעדות המוות" וחודשה ההשמדה באושוויץ, הוא נסע אחרי
הרכבות שהסיעו את היהודים, נתן להם אישורי הגירה וכך הצילם ממוות.
בהונגריה הוא הקים "גטו בינלאומי" והכניס לשם 30 אלף יהודים כדי להגן
עליהם שלא יגורשו למחנות השמדה. כשהרוסים שחררו את הונגריה הוא
ניהל עימם משא ומתן אך נעלם אחרי זמן קצר. הדעה הרווחת: הוא נתפש
והוגלה לסיביר כדי שלא יספר על שיתוף הפעולה שהיה בין הגרמנים לרוסים.


העולם היהודי ויחסו ליהודי אירופה בתקופת השואה

1. תנועות הנוער היהודיות והצלת יהודים:
תנועות הנוער מלאו תפקיד חשוב במרידות בגטאות ובמחנות ההשמדה. ראשית,
הם שמו דגש על הלחימה בגטאות ולאחר נכן, עסקו בפעולות הצלה, שבאו לידי
ביטוי באופנים שונים:
הם הפיצות תעודות זהות אריות מזויפות ועזרו ליהודים רבים להגר לארצות
ניטראליות. העברת היהודים כנתה בשם "טיול". מסלול הטיול היה מפולין
ומסלובקיה עד שוויץ והונגריה. או מיוגוסלביה לשוויץ. כמו כן, עזרו ליהודים
הולנדים בלגים וצרפתים להגר לספרד.
היו בעלי קשרים טובים עם ארגוני מחתרות שונים ולכן הצליחו להסתיר יהודים.
2. הניסיון להציל את יהודי סלובקיה:
במרס 1942, בעקבות ועידת וואנזה, החלו לשלוח את יהודי סלובקיה למחנות
השמדה. היהודים הקימו "קבוצת עבודה", שניסתה להפסיק את המשלוחים בכך
ששיחדה את הקצין הנאצי שהיה ממונה על המשלוחים ואכן, הם הופסקו. אותה
קבוצה ניסתה לתכנן את "תוכנית אירופה" שמטרתה הייתה לנסות ולהציל
באותה הדרך את כל יהודי אירופה. אבל, תוכנית זו לא יצאה לפועל. לאחר
השואה האשימו חברי "קבוצת העבודה" את מנהיגי היהודים כי בגלל קמצנות לא
הופסקו המשלוחים להשמדה.
3. יואל בראנד ו"רכבת קסטנר":
במרס 1944 פלשו הנאצים להונגריה מחשש שזו תצטרף ל"בעלות הברית",
המדינות שנלחמו נגד גרמניה. מאותו הרגע חל הפתרון הסופי גם על יהודי
הונגריה ואייכמן היה ממונה אישית על ביצועו. היו לו שתי מטרות:
· להשמיד את כל היהודים לפני שהרוסים ישחררו את הונגריה.
· לנסות ולפתוח במשא ומתן עם מדינות המערב על גורלם של היהודים.
הוא לא ראה סתירה בין שתי המטרות כי חשב גם להפיק תועלת מהמשא ומתן
וגם להשמיד את היהודים. השאלה הייתה: עם מי עליו לפתוח במשא ומתן?
בהונגריה היו קיימים שני ארגוני יהודים. הראשון, ארגון הרבנים, שהייתה
המנהיגות המוכרת והמסורתית והשני, "הוועד לעזרה ולהצלה", שבראשו עמדו
יואל בראנד וישראל קסטנר. אייכמן החליט לנהל משא ומתן עם "הוועד לעזרה
ולהצלה" כי היו לוועד קשרים עם ארגונים יהודיים בארצות שונות כמו שוויץ
וארה"ב. תוכניתו הייתה ברורה: לסחוט כספים מארגוני היהודים בתמורה
לשחרורו היהודים אבל לא להפסיק את השמדתם. אייכמן הזמין למשרדו את
בראנד והציע לו את העסקה שנקראה "סחורה תמורת דם", שלפיה אייכמן
"ימכור" מליון יהודים תמורת סחורות שונות שירכשו ממדינות שונות כמו
משאיות. היו לכך מספר מטרות: לפתוח במשא ומתן עם המערב על היהודים,
לסכסך בין המדינות השונות שנלחמו נגד גרמניה ולהשיג יתרון כלכלי על מדינות
המערב.
ב- 15/5/1944 אייכמן חידש את המשלוחים לאושוויץ לאחר שהופסקו לזמן קצר
ולאחר מכן יצא בראנד לתורכיה, לנציג הסוכנות היהודית שם, וסיפר לו על
התוכנית. התוכנית הועברה גם לאנגליה, ארה"ב וברה"מ, אשר חששו לקבל
אותה. האנגלים חששו כי היהודים ישוחררו ממחנות ההשמדה וירצו להיכנס
לאנגליה או שיבקשו ממנה עזרה, ברה"מ חששה כי אם היא תסכים לתוכנית אז
היא תאבד את היתרון שיש לה על גרמניה הנאצית, ארה"ב הסכימה אמנם
לתוכנית אך למעשה לא דאגה להוציא אותה אל הפועל. לסיכום התוכנית לא
יצאה לפועל, יהודי הונגריה הושמדו ובראנד עצמו הרגיש כי לא עשה מספיק ולא
הבין כי התוכנית של אייכמן הייתה שקר גמור.
בינתיים הצליח יותר חבר אחר של "הוועד לעזרה ולהצלה", ישראל קסטנר והוא
ארגן את מה שכונה "רכבת קסטנר". הוא נפגש בשוויץ עם נציגי הסוכנות
היהודית ולבסוף הצליח להגיע עם אייכמן לעסקה כי יועברו 1700 יהודים לשוויץ.
ברכבת היו ידידיו, משפחתו, מכריו, ראשי מפלגות דתיות, עשירים וכו', ששלמו
כסף רב כדי לצאת לחופש. אבל במקום להגיע לשוויץ הם הגיעו לברגן-בלזן ומשם
הם הגיעו לשוויץ לאחר מספר חודשים. לאחר השואה שפטה מדינת ישראל את
קסטנר על שיתוף פעולה עם הנאצים, מצאה אותו אשם וטענה כי "מכר את
נשמתו לשטן תמורת כסף". הוא הגיש ערעור לבית המשפט העליון. שמו נוכה אבל
הוא מת משברון לב.

יהודי ארה"ב והשואה:
יהדות ארה"ב כמעט ולא עשתה מאומה כדי להציל יהודים. הסיבות לכך היו:
1. היא הייתה מפוצלת מאד.
2. הממשל האמריקני לא התעניין בפניות של יהדות זו אליו.
3. בשנות ה- 30 הייתה בארה"ב אנטישמיות והיהודים שם דאגו לעצמם.
4. לא הייתה להם השפעה על הממשל.
5. יהודי ארה"ב לא יצאו נגד נשיא ארה"ב כי הם אהבו אותו ותמכו
בתוכנית הכלכלית שלו שנועדה להוציא את ארה"ב מהמשבר הכלכלי שלה.
הם אהבו אותו כי הוא מינה יהודים רבים לתפקידי מפתח.
הארגונים שפעלו מקרב יהדות ארה"ב לסיוע ליהודים:
ארגון הג'וינט: תמך במאות אלפי יהודים מגרמניה שנושלו מנכסיהם על ידי
הנאצים וכן שלח מליוני דולרים למוסדות סעד כמו: בתי תמחוי, בתי חולים, וכו'.
הארגון שלח גם חבילות מזון ובגדים לגטאות ולמחנות ריכוז.
הקונגרס הציוני האמריקאי: ארגן הפגנה גדולה בניו יורק במחאה על הטרור
הנאצי וכנגד שרפת הספרים בגרמניה ב- 1933. הוא הצטרף לחרם על סחורות
מגרמניה וניסה להשפיע על נשיא ארה"ב לתת כמה שיותר אשורי כניסה ליהודים.
אבל למרות זאת הוא נמנע מלהפעיל לחץ גדול. ב- 1942-1943 הוא ארגן הפגנות
גדולות כדי להפיץ את הידיעות על השמדת יהודים וקרא למדינות המערב לעשות
הכל כדי להצילם. הוא ארגן משלוח כסף ליהודי רומניה,דיווח על שואת יהודי
אירופה ודחף להקמת הוועד לענייני פליטים ב- 1944.
רק קבוצה קטנה של יהודים פעלה למען הצלתם. היא ערכה הפגנות, תהלוכות,
כנסים, נפגשה עם חברי קונגרס, אך גם היא לא פעלה באופן ישיר להצלת יהודים
בשואה.
חיילים יהודיים בצבא בריטניה:
עיקר מאמציו של הישוב היהודי בארץ ישראל בזמן הלחמה הופנו להקמת כוח יהודי שילחם במסגרת
הצבא הבריטי נגד הנאצים. המטרה הייתה לא רק לשחרר את היהודים שהיו במחנות השמדה ולהלחם
נגד הרוצים להשמידם כי אם גם להראות לבריטים כי הישוב תומך בהם וכי הוא ראוי לקבל משהו
מהבריטים כמו ביטול הספר הלבן ואלי גם מדינה. יהודים רבים התגייסו לצבא הבריטי ויצאו להלחם
באירופה. כאשר הגרמנים כבשו את צפון אפריקה הבריטים שתפו פעולה עם הכוחות הצבאיים של
הישוב. הם התאמנו ביחד, הקימו את הפלמ"ח ושלחו אותו לבצע פעולות בסוריה ובעיראק. ב- 1944
הם הקימו את "הבריגדה היהודית הלוחמת", יחידה צבאית יהודית בצבא הבריטי עם דגל כחול לבן אשר
נשלחה לאיטליה, עברה אימוני חורף קשים, נשלחה למלחמה באירופה ואף נפגשה עם יהודים אשר
יצאו ממחנות ההשמדה ושמעה את הסיפורים המזוויעים. חשיבות הייתה: הצלת שארית הפליטה של
היהודים והבאת נשק וארגון ההגנה.
רוצים לקבל את הסיכומים לבגרות ישר לפייסבוק שלכם? עשו לנו לייק: