"סרוויס צ'כי"

מקצוע: ספרות, כיתה: ט', מאת: ליאור פרוז'ן, פורסם: 15/05/2008

סרוויס צ'כי !
אבא- מוציא את הסרוויס בהתאמה טקסית, מתייחס בכבוד ובזהירות.
אמא- חוששת לאחוז בסרוויס. מפנה מקום במזנון (מקום בטוח לסרוויס).
סבתא- צופה את הבאות "שתשתמשו בזה ותשברו את זה למזל טוב".
הילד- "אותי הקסים יותר מכל הקומקום ובעיקר כדור הגומי שבראשו" מתלהב
מהכדור => ילד קטן. הדבר ה-1 שהילד חושב- זה לגעת בכדור ולשחק בו.

דמותו של האב:
אחרי שבירת הסרוויס (סוף הסיפור)
אלים, כעסן, רגזן, מטיל אימה על כל בני המשפחה. שתלטן, נוקט בשיטות
אלימות לחינוך בנו. אינו שולט בדחפים שלו. מאשים את בני המשפחה במצב שלו.

בתחילת הסיפור
יש לו חשיבות לאופי- מעריך מאוד את הסרוויס בגלל יופיו. מקבל את הדייר
באדיבות ובנימוס. ישר, חרוץ, ראוותן, חושב שהוא ראוי למעמד גבוהה יותר.
נדיב- קונה מתנות ולא מתחשב בעלותן.

מאפייני העלילה בסיפור:
אקספוזיציה:
דמויות- ילד, אבא, אמא, סבא, סבתא.
זמן- שנות ה-50.
מקום- ארץ ישראל.
רקע- משפחה ענייה שמשכירה חדר לדייר ומקבלת ממנו מתנה.

בעיה: אלימות במשפחה.
סיבוך: קבלת הסרוויס.
שיא: שבירת המכסה.
התרה: האב מכר את הילד.
סיום: מעגלי, הדלקת הנרות.

עמדת המספר: גיבור מהימן, מתערב.

הסמל בסיפור הוא- הסרוויס.
הסרוויס עבור האב: הוא מסמל הוא מייצג כל מה שהיה רוצה שיהיה לו ואין לו.
הוא מסמל בעניו עולם שונה מזה שהוא שרוי בו. עולם של יופי, שלמות ומותרות.
תרבות שונה לחלוטין מהמציאות הצפופה בבית. ולכן, הפגיעה בסרוויס נתפסת
בעיניו כפגיעה בו.
הסרוויס עבור הבן: הבן נמשך אל הסרוויס בשל יופיו וגם בשל היותו חפץ יוצא
דופן בבית, חפץ שאסור לגעת בו. מעין כלי מקודש שנמצא במוזיאון. למרות
שהילד יודע שאסור לו לגעת בקומקום, ויודע מה יקרה לו, הוא ממשיך ונוגע
במכסה. אולי זהו נסיון לא מודע לערער על סמכות האב.

הדלקת הנרות
היא סוף מעגלי. האור הלבן- טהור ותקווה. הסבתא מנענעת את הגוף- תפילה
לחיים ולעתיד טוב יותר. גבה אל הפתח- מבקשת לשכוח מה קרה. הסבתא מנסה
להרגיע ולהחזיר את הבית לשגרה.
הסבתא מדליקה נרות שבת בשמלה שחורה-> סימן לאבל.