חדשות האתר

פרוייקט הרחבת אתר הסיכומים 2014 יוצא לדרך, ואנחנו צריכים את העזרה שלכם! לחצו כאן לפרטים

שימו לב שתיקנו כמה סיכומים שהיו חתוכים, תודה לגולשים הנאמנים שהעירו לנו על כך.

סקר

  • באיזה מקצוע הייתם רוצים לראות יותר סיכומים
  •  תנ"ך
  •  אנגלית
  •  ספרות
  •  היסטוריה
  • אנא בחר תשובה

רשימת תפוצה

הצטרף לרשימת התפוצה שלנו!

  • אנא הכנס כתובת EMail תקינה

צורפת בהצלחה לרשימת התפוצה. תודה על שיתוף הפעולה!

חברתי

ביולוגיה

מקצוע: ביולוגיה, כיתה: י', מאת: ליאור פרוז'ן, פורסם: 15/05/2008
הולכים לסרט? allmovies.co.il מרכז במקום אחד את כל ההקרנות בכל בתי הקולנוע!

סיכום מלא על : חומרים, הומאוסטאזיס, אבות מזון, מערכות הגוף, הדם (+דף חזרה)

חומרים
מים
תפקידם:
1. המים ממיסים את רוב החומרים.
2. קליטת חומרים.
3. הובלת חומרים.
4. בנייה ופירוק של חומרים בגוף.

מלחים:
המלים יכולים להימצא בגוף ב-2 צורות:
1. יונים חופשיים הנמצאים בתמיסה המימית שבגוף החי.

2. יונים שקשורים לתרכובות אורגניות, לדוג': תרכובת ההמוגלובין.
תא דם – בתוכו -> ההמוגלובין (חומר).

מבנה ההמוגלובין:

תפקוד ההמוגלובין קשור בקליטת החמצן המגיע מהריאות והעברת החמצן מהדם אל התאים.
בתאים החמצן משמש בנשימה תאית לייצור אנרגיה לכל פעולות החיים.

אנמיה תזונתית היא מחלה הנובעת מחסר בברזל בגוף. אם אין מספיק ברזל בגוף לא נוצר המוגלובין תקין, חמצן הנכנס מהריאות אין לו למה להקשר. ולכן חמצן לא מגיע אל התאים, אין ייצור אנרגיה ואדם מרגיש חולשה, רצון לישון.

פחמימות
נחלקות ל-3 קבוצות: חד-סוכרים, דו-סוכרים ורב-סוכרים

פחמימות הם חומרים אורגניים, שתמיד כוללים את האטומים פחמן ומימן(יכולים להיות אטומים נוספים).
לדוג': לכל החד סוכרים יש אותה נוסחה מולקולרית.

# נוסחה מולקולרית היא נוסחה כימית הכוללת את סוג האטומים הנמצאים במולקולה ומספרם.
# נוסחת מבנה של החד סוכרים- טבעת (טבעת משושה- גלוקוז, גלקטוז, טבעת מחומשת- פרוקטוז).
התפקיד העיקרי של הגלקטוז הוא לספק אנרגיה זמינה לכל פעולות החיים.

# פחמן יוצר בטבע 4 קשרים כימים, חמצן יוצר בטבע 2 קשרים כימים.
הנוסחה המולקולרית של כל החד סוכרים זהה:
היחסים בין האטומים בנוסחה המולקולרית של החד סוכרים:

דו סוכרים:
כיצד נוצר דו סוכר ?
דו סוכר הוא סוכר שנוצר מהתרכבות של 2 חד סוכרים, יצירת קשר כימי בין 2 החד סוכרים (קשר גליקוזידי), תוך יציאת מולקולת מים אחת. על כל 2 חד סוכרים יוצאת מולקולת מים אחת.
דו סוכרים:

סוכרוזלקטוזמלטוז
פרוקטוז
גלוקוז
גלקטוז
גלוקוז
גלוקוז
גלוקוז


# גלוקוז ופרוקטוז הם חד סוכרים שמקורם בצמח. גלקטוז לא נמצא כחד סוכר בצמחים אלא הוא אחד מאבני הבניין הבונה את הלקטוז- סוכר החלב.
# קו במולקולה-> קשר כימי.

רבי סוכר:
הם מולקולות ענק שנקראות מקרו מולקולות- מולקולות ענק הבנויות מהרבה יחידות של חד סוכרים החוזרות על עצמם.מ- 100 ומעלה יחידות של חד סוכר.
מקרו מולקולות:
1. תאית:
התאית היא רב סוכר הבנוי מיחידות גלוקוז המחוברות זו לזו ויוצרות שרשרות ארוכות הנותנות מבנה חוטי ארוך. בין השרשרות הישרות של הגלוקוז יוצרים קשרי מימן שמחזקים את המבנה של התאים.

תפקיד: התאית משמשת לבניית דופן התא הצמחי:

2. עמילן:
העמילן הוא רב סוכר הבנוי מיחידות גלוקוז הקשורות זו לזו ויוצרות שרשראות ארוכות. מתוך השרשראות הישרות של הגלוקוז יוצאות שרשראות מסועפות הבנויות מיחידות של גלוקוז הקשורות זו לזו. מידת הסיעוף במולקולת העמילן קטנה יחסית למידת הסיעוף במולקות הגליקוגן.

העמילן משמש כחומר תשמורת בצמחים. (בזרעים כמו- זרעי תירס, אפונה, אורז, חמניות ובפקעות- תפוח אדמה, בצל, רקפת, פרחים שונים).

3. גליקוגן:
רב סוכר הבנוי משרשראות ישרות של גלוקוז שמהן יוצאות הרבה שרשראות מסועפות הבנויות מגלוקוז.

הגלוקוז הוא חומר תשמורת בבע"ח ובאדם. הוא נאגר אצלם בכבד ובשרירים.

חומר תשמורת:
חומר הנאגר בגופם של היצורים החיים ובשעת הצורך הם משתמשים בתוצרי הפירוק שלו לשם הפקת אנרגייה לקיום פעולות החיים. חומרי תשמורת:
עמילן- בצמחים, זרעים, פקעות.
גליקוגן- בכבד ובשרירים של בע"ח ואדם.

שלושת הקריטריונים לכך שחומר ייחשב חומר תשמורת:
1. שהיצור יוכל לבנות את החומר בגופו.
2. שהיצור יוכל לאגור את החומר בגופו.
3. שהיצור יוכל לפרק את החומר בשעת הצורך ולהפיק מתוצרי הפירוק אנרגייה לקיום חייו.

עמילן: מבנה הזרע-
מה קורה לזרע באדמה במהלך הנביטה?
טומנים זרע באדמה, באדמה יש חושך ואין אפשרות לביצוע פוטוסינתזה. כאשר יש לזרע תנאים מתאימים של טמפ', לחות, חמצן, הוא מתחיל לנבוט, כלומר- העמילן מתפרק ע"י אנזימים (זרזים ביולוגים- מולקולות ש"חותכות" את העמילן ליחידות בודדות של גלוקוז) לגלוקוז .הגלוקוז משמש לצורך הפקת אנרגייה, וכך הזרע יכול לפתח נבט (גבעול נביטה), ולעלות בניגוד לכוח הכבידה ולהציץ מעל פני האדמה, כאשר הנבט מעל פני האדמה הוא מסוגל לבצע פוטוסינתזה ולייצר סוכר בעצמו. אם טומנים זרע עמוק מידי באדמה הוא מפרק את כל מאגר העמילן לגלוקוז, כל הגלוקוז הופך ליחידות אנרגייה, אבל הנבט לא יצליח להגיע לפני האדמה כי לא תהיה לו מספיק אנרגייה.
האם תאית יכולה לשמש חומר תשמורת בצמחים?
לא, כי לא מתקיימים בה 3 הקריטריונים-
# הצמח בונה את התאית בגופו
# הצמח אוגר את התאית בתאיו.
# הצמח אינו מפרק בשעת הצורך תאית לגליקוגן.

האם התאית מהווה חומר תשמורת באדם?
# האדם לא בונה תאית בגופו.
# האדם לא אוגר את התאית בגופו.
# האדם לא מפרק תאית במערכת העיכול שלו.
התאית היא לא חומר תשמורת באדם.

קופים כן יכולים לפרק תאית בגופם=> התאית מהווה חומר תשמורת אצל הקופים.

מה קורה בגוף האדם למזון המכיל עמילן או גליקוגן?
אדם אכל מזון המכיל עמילן/ גליקוגן. במערכת העיכול מתפרקים העמילן והגליקוגן ע"י אנזימים (זרזים ביולוגיים- מולקולות חלבוניות שחותכות את הקשרים הכימים של מקרו מולקולות ליחידות בניין- הזרזים מאפשרים פירוק של מקרו מולקולות ליחידות בניין בטמפ' נמוכות)=> לגלוקוז.

במערכת העיכול יש עודף גלוקוז, וגלוקוז מכיוון שהוא מולקולה קטנה הוא יכול לחדור דרך קרום התא הבררני של תאי המעי, ולהגיע לזרם הדם. עכשיו יש עודף גלוקוז בזרם הדם. שאלה: לאן מפונה הגלוקוז מזרם הדם?
תשובה: בשלב ה-1 – הגלוקוז מנוצל לצורך אספקת אנרגיה לתאים, להמשך קיום
החיים השוטף.
בשלב ה-2 – עדיין נשאר עודף גלוקוז בזרם הדם שנאגר כגליקוגן בכבד ובשרירים- כלומר- בכבד ובשרירים מתרכבות מחדש מולקולות הגלוקוז, לקבלת גליקוגן (תוך יציאת מולקולת מים). אגירה של גליקוגן במחסנים אלה היא חסכונית מכיוון שמולקולות הגליקוגן לא מתמוססת במים, ולכן פחות מולקולות מים מקיפות מולקולת גליקוגן בהשוואה לגלוקוז שמתמוססת במים, והרבה מולקולת מים מקיפות אותה.ככל שמולקולה מסועפת פחות מולקולות מים מקיפות אותה.

מאפיניםמולקולות חד סוכרמולקולות דו סוכרמולקולות רב סוכר
מסיסות במיםגבוההבינוניתקטנה מאוד עד אפסית
חדירות דרך קרום התאגבוההאינה חדירהאינה חדירה
שימוש בתאלייצור אנרגיה זמינה או כאבני בנין למקרו-מולקולותלאחר פירוק-לאנרגיה זמינה או כאבני בנין למקרומולקולותכחומר תשמורת- עמילן בצמחים,גליקוגן בבע"ח או כיחידות מבנה.
מתיקותישישאין
גודל מולקולהקטנהגדולהגדולה מאוד
ספיגה בדםישאיןאין
מצב צבירהמוצקיםמוצקיםמוצקים


הומאוסטאזיס
מודל תרמוסטטי
תרמו- חום, סטאטי- יציב.
מרכיב עיקרי- חיישן.
בעקבות התרחבות המתכת המעגל ייסגר והמזגן יופעל.

מערכת הומאוסטאטית היא מערכת השומרת על "משהו" כמעט ללא שינוי.
הומאוסטאזיס- מערכת ששומרת בגוף תנאים תקינים.
התנודות מנק' המוצא (שהיא מה שאנחנו רוצים שישמר) נקראות- שיווי משקל דינאמי.
לקיום מערכת הומאוסטאטית נדרשים:
1. חיישן
2. מערכת מקזזת או מוסיפה.

לדוג' מזגן: המתכת היא החיישן, היא מתרחבת בחום, ומנגנון הקירור של המזגן הוא המערכת המוסיפה.

מנגנוני קיזוז או הוספה= משובים
משוב הוא התגובה של המערכת לחיישן.
# משוב חיובי- ככל שהתהליך מתקדם הדחף להתרחשות התהליך גובר. לדוגמה: שלפוחית השתן היא משוב חיובי.
# משוב שלילי- ככל שהתהליך מתקדם נכנסים לפעולה אמצעים הבולמים את המשך התהליך. זרימת דם- שלילי, נשימה- שלילי, אינסולין- שלילי.
רוב מנגנוני הבקרה בגוף הם משוב שלילי.

# סביבה חיצונית- כל מה שמחוץ לגוף, או חלק גוף שיש לו קשר ישיר עם האוויר שסובב אותנו. לדוגמה- ריאות ומערכת עיכול הן סביבה חיצונית.
# סביבה חוץ תאית- מה שנמצא בין תא לתא. לדוגמה: ברקמות (הרקמות הן צבר של תאים). התנאים נשמרים בה בקפדנות והם קבועים.
# סביבה תוך תאית- הסביבה הפנימית המתקיימת בתוך כל תא. כל תא בפני עצמו הוא יחידה חיה, והוא מקיים בפני עצמו פעולות חיים, כמו: רבייה, תקשור עם סביבתו וכו'.


אבות המזון
חלבונים
הם אורגניים. בנויים מחומצות אמיניות.
חשיבותם: חומרי בניין, נוגדנים, אנזימים, חומר מוצא להורמונים.

מינרלים
הם חומר אנאורגני. בנויים ממלחים, תרכובות של מתכת עם חמצן, יסודות חופשיים.
חשיבותם ל: שמירת מאזן המים בן התאים לסביבתם, העברת אותו חשמליים בתאים, בניית עצמות, קשירת חמצן.

פחמימות
הם חומר אורגני. מורכבים מחד סוכרים- גלוקוז ופרוקטוז.
חשיבותם כמקור אנרגיה לביצוע תהליכים בתאים, תהליך הנשימה התאית.

שומנים
הם חומר אורגני. הם מורכבים מחומצות שומן וגליצרול.
חשיבותם היא לבניית קרום התא, וקרומי האברונים בתא. משמשים כמקום אנרגיה וחומר בידוד.

מים
הם חומר אנאורגני. הם נמצאים במרווחים בין התאים, בדם, ובנוזלי גוף נוספים. רוב המים נמצאים בתאים ומופרדים מסביבתם בקרומים.פנים כל תא הוא תמיסה מימית, ותהליכים בתא יכולים להתבצע רק בתוכה.

ויטמינים
הם חומרים אורגניים מסוגים שונים. רובם בנויים ממולקולות אורגניות קטנות, שאינן מתפרקות במערכת העיכול.
הויטמינים הם חומרים חיוניים לקיומם של תהליכים שונים בתאים.

התופעה של הגדלת שטח פנים ע"י פירוק, חיתוך או חלוקה של הגוף לגופים קטנים, בלי שנפחו ישתנה, ממלאת תפקיד מכריע בתהליכי חיים רבים.

מערכות הגוף
מערכת העיכול
הפה
בפה יש 2 פירוקים:
# פרוק מכאני- מטרה- הגדלת שטח פנים יחסית לנפח.כדי לאפשר שטח מגע גדול יותר לאנזימים. מה שיאפשר פירוק כימי יעיל יותר.
# פירוק כימי- פירוק עמילן על ידי אנזימים.
תפקידי הרוק- אנזימים
ריכוך, הקלה על הבליעה
הפיכה של החומרים בפה לתמיסה
הגנה (ניטרול חיידקים שנמצאים במזון)

הקיבה
הוושט לא מושפעת מכדור הארץ- ניתן לאכול על הראש.
בקיבה יש 2 פירוקים:
# מכאני- השרירים שיש בקיבה, מפרקים את המזון.
# כימי- פירוק של חלבונים. כדי שהאנזימים בקיבה יוכלו לפעול דרושים אנזימים מיוחדים, וחומצה חזקה המופרשת בקיבה.
החומצה משמשת להגנה מפני חידקים.
תפקידי החומצה- מאפשרת פעילות אנזימים
מסייעת להגנה

בקיבה יש תאים המפרישים חומר רירי מיוחד המפריד בין החומצה החזקה בקיבה לבין הגוף. אם יש הפסקת פעילות של תאים אלו -> נגרם האולקוס, פצע (כיב) בקיבה.

תריסריון
האורך של התריסריון הוא- 2 אצבעות.
תפקידיו-
1. ניטרול החומצה מהקיבה.
2. עיכול כימי של: א. המשך עיכול חלבונים
ב. סיום עיכול פחמימות
ג. תחילת עיכול שומנים.

המעי הדק
במעי הדק יש סיום פירוק כימי של חלבונים, סיום שומנים.
יש ספיגה של חומרים אל הדם.
המעי הדק ארוך ויושב בצורה מפותלת בבטן.
לתאים במעי יש הרבה בליטות. =>
הגדלת שטח הפנים יחסית לנפח.

המעי הגס
התפקיד החשוב ביותר של המעי הגס הוא ספיגת המים.

הלבלב
תפקידי הלבלב: # מפריש אנזימים שדרושים לעיכול (לתריסריון)
# כדי לבטל חומציות צריך להפריש חומר בסיסי- הלבלב מפריש לתריסריון.
הכבד
# ייצור מיץ מרה
# ייצור תחליב- הגדלת שטח הפנים בין השמן לבין המים (יחסית לנפח) , במטרה לייעל את העיכול של השומנים.
לאחר שמתפרק רוב השומן, הוא נספג במעי הדק. השומנים והמים לא נספגים באותו מקום.

# מיץ המרה מאפשר יצירה של תחליב. הוא חומר דו צדדי.
# תפקיד כיס המרה- לאגור את מיץ המרה.

מערכת הלימפה-> מערכת הובלה נוספת שמובילה את השומנים אל הגוף.
(חומרים מסיסים מובלים בדם).

מערכת הנשימה:
תהליך הנשימה
שאיפה ונשימה- נשימה.
תהליך בתאים שמטרתו שחרור אנרגיה- נשימה תוך תאית.

מדוע יש צורך במעבר אוויר מהסביבה החיצונית הרחוקה לתוך הריאות (סביבה חוץ גופית קרובה)?
- חימום- משווה את טמפרטורת האוויר לטמפרטורת הגוף.
- ניקוי- המעבר של האוויר מסלק ממנו חיידקים ולכלוך.
- הוספת לכלוך.

האף
תפקיד:
1. סינון
2. חימום
3. הוספת לחות.

מבנה: מערות האף.
כדי:
1. להגדיל שטח פנים יחסית לנפח.
2. יצירת מערבולות אויר המגדילות את זמן שהות האוויר באף.
יש יותר זמן שבו הוא יצבור לחות, לסנן את האוויר, לחמם אותו.
# חוק ביולוגי- קשר מבנה תפקיד.

כיצד מתבצע?
1. הסינון מתבצע ב-2 דרכים.
א) ריריות – הצמדה של הלכלוך (מזהמים ביולוגים-חידקים, לא ביולוגים-אבק )
- חמרים קוטלי חידקים
ב) ריסים- התנועה הגלית דוחפת כלפי החוץ לכלוך.
2. חימום- רשת נימים מסועפת מחממת את האוויר (הדם הוא חם, וכך משתווה
הטמפרטורה).
3. הוספת לחות- ריריות הן רקמה לחה.

בשביל מה מתבצעים התהליכים באף?
1. הסינון- מניעת חדירת גורמים זרים (כמו- מחלות).
2. מניעת מצב של קיצוניות בטמפרטורת רקמת הריאה מצידה הפנים גופי, והחוץ גופי. הומאוסטזיס.
3. הוספת לחות- ייעול תהליך חילוף הגזים בריאות ע"י המסת הגז בסביבה לחה.

הלוע- נק' חיבור בין האף לפה.
הקנה- מוקף חלקו בסחוס, כדי להגן עליו מפגיעות. הוא לא מוקף בחלק של הושט, כדי שהאוכל יוכל לעבור ולא להתקע בגרון.

אחר כך האוויר עובר לברונכיטים (סמפונות).
- המבנה של הריאה-התפצלות לצינורות דקיקים שמסתיימים בנאדיות הריאה (כרוביות).
- תפקיד: חילוף גזים.
- הגדלת שטח הפנים יחסית לנפח הריאה מאפשר חילוף גזים.
(התאמת מבנה לתפקיד).

הריאה היא לא רק "שק" היא למעשה ספוג. אין לה "אוויר" מבפנים.

דיפוזיה
דיפוזיה- מעבר חומר ממקום שבו ריכוזו גבוה למקום שבו ריכוזו נמוך עד להשוואת ריכוזים ואז הדיפוזיה שווה ל-0.
תא בתוך ים:
בגלל הדיפוזיה (פעפוע) עוברים המים לתוך הים (מהתא), ומלח מהים אל התא.
המים לא תופסים נפח כמו המלח (יותר ממלח), ולכן התא התכווץ.
אם תא ייכנס למקום שבו יהיה ריכוז כמו בתוך התא, לא תהיה דיפוזיה.
תא בתוך שלולית: התא יתפוצץ.
חומרים עוברים בקרום התא לפי גודל: חומצות אמינו, מים, חד סוכרים. הקרום הוא בררני.
דברים גדולים כמו חלבונים לא יכולים לחדור לתא.
התא הצמחי לא יתפוצץ לעולם,יש חדירה ויציאה.
בסנדלית- מנגנון "בועית מתכווצת"- הומאוסטזיס.

גורמים המשפיעים על קצב הדיפוזיה:
1. מפל ריכוזים- יש שתי נקודות התייחסות, כל עוד הנק' מתרחקות, המעבר יהיה מהיר יותר. אם תנועה של חומר מנקודה אחת לשניה תלויה בזה שהוא יתנגש ויוסט, ככל שההתנגשות שלו תהיה יותר גבוה -> הוא יעבור יותר למקום אחר.
2. גודל המולקולה- ככל שהמולקולה קטנה יותר-> קצב הדיפוזיה מהיר יותר.
3. טמפרטורה- ככל שהטמפרטורה גבוהה יותר כך קצב הדיפוזיה מהיר יותר.
4. מרחק- ככל שהמרחק יותר הקצב מהיר יותר.
5. שטח פנים. ככל ששטח המגע גדול יותר הדיפוזיה מהירה יותר.

המנגנון של חילוף אוויר בריאות מבוסס אך ורק על הדיפוזיה.

תהליך הנשימה
כשהסרעפת רפויה חלל בית החזה קטן, השרירים בין הצלעות מתארכים והסרעפת יורדת. כשהסרעפת מכווצת, חלל בית החזה גדל והשרירים בין הצלעות מתכווצית והסרעפת עולה.
כשמים נמצאים בין שני מוצקים קשה להפריד בניהם וזאת בגלל תכונה של המים- מתח פנים. תכונה זו נובעת ממבנה המים. מתח פנים היא תכונה המאפשרת לריאות לנוע (מכיוון שהריאות הן "ספוג" ואין בהם שרירים). את הריאות מהצד התוך גופי עוטף קרום הנקרא קרום אדר. קרום האדר השני מצפה את חלל בית החזה- הצלעות. כשהצלעות זזות קרום האדר זז איתן ובעקבות הנוזל הנמצא בין הריאה לצלעות הריאה "זזה" עם הנוזל וגדלה.
בנוסף, הריאה גדלה בשל העובדה שהסרעפת יורדת- הדבר מוביל ללחץ קטן בתוך הריאות.

התהליך:
לחץ האוויר בתוך הריאות קטן ואויר נכנס פנימה.
ברגע זה מתחיל תהליך שאיפה- האוויר יוצא, הסערפת עולה, השרירים מתרפים ומתארכים, הצלעות לוחצות על בית החזה ונפח הריאה קטן.
-משמש בקרה בריאות (בתדירות הנשימה בדקה).
ככל שיש פחות קצב הנשימות יורד ולהפך.

יתרונות בהנשמה:
א. מזרימים חמצן.
ב. האוויר שאנו פולטים מועשר ב- וזה יגביר את הגירוי העצבי לזירוז הנשימה של האדם המעולף.
# שאיפה תלויה בכיווץ שרירים- תהליך שדורש השקעת אנרגיה, ולכן שאיפה היא תהליך אקטיבי.
# בנשיפה- יש התרפות של השרירים והאוויר יוצא- פעולה פסיבית. במאמץ, גם הנשיפה אקטיבית מכיוון שאנו משתדלים להוציא כמה שיותר אוויר.

איך הריאות לא מתפוצצות מרוב שאיפה?
בריאה יש חיישנים המרגישים את מידת המתח של הריאות. מרגע שהריאות הגיעו לנפח מקסימלי המוביל למתח מקסימלי, החיישנים "משדרים" למרכז בקרה במוח להפסיק את התכווצות השרירים- הסרעפת- והאוויר יוצא.

תהליך נשימה בתאים
ניתן להפיק אנרגיה לנשימה תאית משומנים וחד סוכרים, פחמימות וחלבונים (חומרים אורגניים).
# יצורים מסוימים יכולים לנשום ללא חמצן, ואחרים עם חמצן.
למשל- חיידק הטטנוס רגיש לחמצן. ברגע שהוא מגיע לסביבה דלה בחמצן- בתוך השריר, לדוגמה- החיידק מתחיל בפעולתו.

היתרון בנשימה הכוללת חמצן:
בתהליך נשימה הכוללת חמצן הגוף מייצר פי 15 יותר אנרגיה מאשר גוף שלא צורך חמצן (לכן לא ניתן לראות יצור רב תאי שלא צורך חמצן).
ATP- מולקולה המשמשת מתווך בתהליכים אנרגטיים.
אנרגיה מתקבלת ברובה המוחלט במיטוכונדריון, אך לא כולה מנוצלת שם, לכן, כדאי שיהיה מתווך שיוביל אותה לאן שהיא נזקקת. ATP מונע זרם אנרגטי של האנרגיה מהתא וכך הוא מנוצל טוב יותר בגוף.
# במקום בו התא מפיק אנרגיה: Pi+ ADP – הADP נקשר ל- Pi (פוספט), ונוצר ה- ATP. אשר בו יש הרבה אנרגיה כימית פוטנציאלית. כאשר ננצל אותה היא תתפרק חזרה ל- Pi+ ADP.

מערכת ההובלה
עורק- מוביל דם מהלב.
וריד- מחזיר דם אל הלב.
נים- מקשר בין וריד לעורק.
# בגוף יש 2 מחזורי דם- מחזור הדם הגדול ומחזור הדם הריאתי.

מחזור הגוף מחזור ריאתי

הרבה קצת קצת הרבה

ורידים, נימים ועורקים:
1. כיוון הזרימה: וריד זורם מהתאים אל הלב,
העורק מעביר דם מהלב אל התאים בגוף.
הנים מקשר בין הוריד לעורק. אין אף תא בגוף שאין לו מגע ישיר עם נימים.

2. מבנה:
# הנימים בנויים משכבה חד תאית. תפקידם להעביר חומרים אל התאים ומהתאים (בתהליך דיפוזיה). ככל ששכבת התאים של כלי הדם גדולה יותר, קצב התהליך איטי יותר ולכן הנים חד תאי (שכבתי)- ומאפשר חילוף חומרים מכלי הדם אל התאים.
# עורקים בנויים מ-3 שכבות: שכבה אחת של תאים, ושני שכבות של שריר, המאפשרות חוזק ואלסטיות. הייתרון בכך שהשכבה לא קשיחה היא שה"מכות" של הלב (בהזרמת הדם) לא יפוצצו את העורק. בנוסף, העורק סופג את המכה של הלב ומתכווץ ובכך מזרים את הדם לגוף בצורה אלסטית.
# הורידים בנויים כמו העורקים מ-2 שכבות של שריר, אבל בורידים השכבות דקות מהעורק. הוא דק מהעורק מכיוון שאינו צריך לספוג את המכות של הלב.
הוריד בנוי משרירים מכיוון שתפקידו להעביר דם אל הלב. תפקיד המסתם של הוריד הוא מניעת דם שיזרום בכיוון הפוך (בגלל כוח המשיכה)- המסתם יסגר ולא יאפשר לדם לזרום בחזרה.

אין חילוף חומרים בעורקים ובורידים- הם עטופים ביותר מידי שכבות.

3. תכולה-
מהריאה מגיע באמצעות וריד הריאה דם עשיר בחמצן ודל ב- . לאחר שיוצא בעלייה השמאלית ועובר בגוף- חוזר לעלייה הימנית באמצעות ורידים חלולים כשהוא עשיר ב- ודל בחמצן. לכן, לא ניתן לאפיין כלי דם באמצעות תכולתם.
# בתוך התאים בגוף נוצר ה- (בעקבות ניצול חמצן) ולכן חוזר הדם עשיר ב- אל הלב.

הלב- רקמת שריר. בנוי מ- שתי עליות, שני חדרים. בניהם מחיצות ומסתמים.
מסלול הדם מהלב:
העורק הראשי שיוצא מהלב- אבי העורקים, יוצא מהחדר השמאלי ויש לו 3 התפצלויות- אל המוח ואל 2 הידיים. בנוסף, יש לו התפצלויות קטנות יותר המובילות לגוף- עורקים קטנים יותר, עורקיקים, ולבסוף נימים. הנימים הופכים לורידונים, ורידים ולבסוף לוריד שיעביר את הדם אל הלב.
הדם יגיע אל העליה הימנית עם הוריד החלול התחתון.
וריד חלול עליון- דרכו יגיע הדם מהזרועות והראש.
הדם מהעלייה הימנית יגיע אל החדר הימני. מהחדר יוצא באמצעות עורק הריאה המתפצל ל-2: ריאה ימנית וריאה שמאלית. בריאה מתבצע חילוף חומרים, נאסף חזרה ומגיע באמצעות ורידי הריאה לעלייה שמאלית- משם לחדר השמאלי ומשם באמצעות אבי העורקים אל הגוף וחוזר חלילה.
בגלל המסתמים הדם לא יכול לעלות ללמעלה, רק לעבור לעורקים. לאחר שהדם עבר לעורקים, הוא לא יכול לחזור לחדרים- יש מסתמים גם על העורקים.

מבנה הלב:
מפרשים- השסתומים בין עליה שמאלית לחדר שמאלי.
בחדר השמאלי והימני יש אותה כמות דם. מכיוון שהחדר השמאלי קטן יותר- השריר שלו עבה יותר. לכן, כשהשריר מתכווץ ונמתח, הכוח שלו גדול יותר (מכוח המתיחה שלו, וגם מהעובדה שהוא עבה יותר). זה מאפשר לדם להגיע להגיע לכל חלקי הגוף.
-החדר שמאלי קטן יותר, לכן הלחץ והפרשי הלחצים גדולים יותר- הדם יכול לעבור בכל חלקי הגוף.

# בכל אחת מהתפצלויות הורידים יהיה לחץ דם נמוך. כאשר הם יתלכדו שוב- הלחץ יהיה גדול יותר.

כדי שזרימת בדם תימשך צריך להיות הפרש לחצים (מפל לחצים).
הלב בזמן התכווצות הוא מקור הלחץ הכי גבוה בגוף.
הלב בזמן הרפיה הוא מקור הלחץ הכי נמוך בגוף.
-נק' הלחץ הכי נמוכה לפני שהדם חוזר אל הלב (כשהוא רפוי) הם ורידים.
-כשהלב מתרפה, הוא שואב את הדם אל תוך הלב.
-הלחץ בנימים לא גבוה יותר מאשר בעורקים מכיוון שכאשר מסתכלים עליהם בחתך- סך כל קוטר הנימים גדול יותר מקוטר העורקים.

הסיבה לכך שהדם זורם מלמטה ללמעלה:
# הדם בלחץ גבוה כשהוא יוצא מהלב- לחץ נמוך כשהוא חוזר- הפרשי לחצים.
# הלב מבצע שאיבה כשהוא מתרחב.
# השרירים לוחצים על כלי הדם שלוחצים על המסתמים.
# דם שנדחף דוחף את זה שאחריו שדוחף את זה שאחריו...

מה שנותן את הפעימה של הלב הוא הקוצב לב.
קוצב לב- רקמה בתוך הלב (בחדר הימני) שיש לה כוח עצמאי להפיק "פולסים" חשמליים. ישנם 2 קוצבי לב:
- קוצב לב ראשי.
- קוצב לב משני.
הקוצב הראשי זורם על פני 2 העליות וגורם להם להתכווץ. הוא מפעיל את הקוצב המשני. הקוצב השני מפעיל את החדרים.
המוח שולח אל הקוצבים מסרים. לכן במצבים של התרגשות, מתח או מצב גופני- הפעימות גוברות. קצב פעולת הלב עולה. הקשר הוא בדרכים:
-עצבית
-הורמונלית.

שיעור האיוורור הריאתי= נפח האוויר בשאיפה אחת X מס' נשימות בדקה.
תפוקת הלב= נפח היוצא בפעימה אחת X מס' פעימות בדקה.

כשאנחנו במאמץ גופני- גם האוורור הריאתי וגם תפוקת הלב צריכים לגדול:
להגדיל אוורור- להגדיל כמות חמצן.
להגדיל תפוקת לב- שיותר דם יעבור בשרירים.

אדם לא מאומן- יגדיל מס' פעימות וגם כמות חמצן. לכן הוא יתנשף.
אדם מאומן- יגדיל את כמות החמצן שיכנס לריאות, ויגדיל את נפח הדם שיוצא מהלב.
כדי להגדיל את נפח הפעימה בלב צריך להגדיל את הנפח ואת כוח השריר לדחוף את הדם. לאחר אימון גופני- שריר הלב מתחזק, ואז הכוח של הלב גדל יותר. כך גם הריאות.

היתרון בהגדלת נפח שאיפה:
1. פחות מעייף.
2. לא מגדילים אוורור ריאתי. כאשר לוקחים שאיפות קטנות של אוויר האוויר לא מספיק להגיע לריאות, הוא מתחלף רק בקנה הנשימה.

שני המושגים תפוקת לב ואיוורור ריאתי קשורים ישירות למונח סיבולת לב- ריאה. כאשר שרירים נמצאים במאמץ הם זקוקים לכמות גדולה יותר של חמצן כדי לייצר את האנרגיה הדרושה להם.
תפקידם של הריאות הוא לסייע בהכנסת החמצן אל הדם ותפקיד הלב הוא להוביל את החמצן אל המקום בו הוא נדרש.
כמו שהאוורור הריאתי גדל בצורה יעילה יותר ע"י הגדלת נפח השאיפה ולא ע"י הגדלת מס' השאיפות בדקה (הרבה שאיפות קטנות מאווררות את צנרת הנשימה שלא משתתפת באופן פעיל בחילופי הגזים). כך תפוקת הלב גדלה בצורה יעילה כאשר גדל נפח הפעימה ולא בהגדלת מס' הפעימות בדקה.

הגדלת נפח הפעימות יעילה יותר מכיוון:
1. הגדלת מס' פעימות תגרום לקיצור זמן המנוחה של הלב ולהתעייפותו. הגדלת נפח הפעימה תאפשר את הגדלת התפוקה, תוך כדי מתן מנוחה לשריר הלב.
2. ליבו של אדם מאומן פועם מספר פעימות קטן יותר בדקה מלבו של מי שאינו מאומן, וכלן טווח הגדלת מספר הפעימות שלו גדול יותר.

תפקידי מערכת ההובלה:
1. להעביר גאזים בכל הגוף.
2. להעביר חומרי מזון ופסולת (פסולת- לכליות)
3. לחמם.

מחזור הגוף-
עורקים: הרבה חמצן מעט .
ורידים שחוזרים ללב: הרבה מעט חמצן.
נימים: יש הפחתה בכמות החמצן.

עורק הראיה: הרבה מעט חמצן.
ורידי הריאה: הרבה חמצן מעט .

רקמת הדם
55% מרקמות הדם עשויות מפלסמה.
90% מהפלסמה- מים.
מערכת הורמונלית דואגת לכך שבתוך הפלסמה יהיה מצב תקין ויציב.
התאים מייצרים חום. הדם עובר דרך התאים ומתחמם.
רקמת הדם היא תרחיפית- נוזל, ומוצקים בתוכה שמפוזרים בצורה שווה.
נוזל- פלסמה, מוצק- תאים.
מאפשרת תנועה- הובלה בניגוד לרקמות אחרות.
תפקידי הפלסמה:
1.אפשרות הנעת רקמת הדם.
2. תפקידים הומאוסטאטים:
# וויסות טמפרטורת הגוף: פיזיולוגית- כאשר חם כלי הדם ההיקפיים מתרחבים, הם מתקרבים אל העור ומתקררים. כאשר קר כלי הדם ההיקפיים מצטמצמים ויש פחות איבוד חום לסביבה.
התנהגותית- דו חיים לא יוצאים בשעות החמות של היום כדי לא להתחמם. לדוג': נחש הנמצא על פני חול חם מידי, יכנס לחול וגופו יתקרר.
# שמירה על ריכוזים קבועים ע"י פיזור שווה של החומרים בגוף. סוכר- הובלה מהמעי לשאר חלקי הגוף. פירוק בכבד והובלה לשאר הגוף.
מרכיבי הפלסמה- תאי דם אדומים.
תאי הדם האדומים הם התאים היחידים שאין להם גרעין. הסיבה- כדי להכיל כמה שיותר המוגלובין.

מבנה תאי הדם האדומים:
יש להם התאמה בין מבנה לתפקיד.
1.מכילים כמה שיותר המוגלובין- אין להם גרעין.
2.דו- קעור- א. יכולים להתקפל בנימים צרים.
ב. הגדלת שטח פנים יחסית לנפח.
3.איבוד אברונים שלא חשובים לתפקיד הכדורית.
כיצד תאי הדם האדומים יודעים לווסת נכון את החמצן?
כשהמערכת התפתחה היא בעצם העמיסה חמצן בריאות ופרקה אותו בגוף.
ההמוגלובין נקשר בקשירה כימית לחמצן, הבעיה היא שאם הקשר היה חזק מידי היה קשה להפריד בין החמצן להמוגלובין. היה צורך ביצירת מערכת שבריאות יהיה קשר גבוה להמוגלובין ובתאים בגוף קשר נמוך. תפקיד זה התמלא ע"י ההמוגלובין שרגיש לשינויים בלחצו החלקי של החמצן.
כאשר הלחץ החלקי של החמצן גבוה- הזיקה של החמצן להמוגלובין גבוה.
כאשר הלחץ החלקי של החמצן נמוך- הזיקה של ההמוגלובין לחמצן נמוכה.
לחץ חלקי גבוה- בריאות. לחץ חלקי נמוך- בתאי הגוף.
באזור הריאות הלחץ החלקי של החמצן הוא 100 מ"מ כספית. 99% מההמוגלובין רווי בחמצן.
באזור התאים הלחץ החלקי של החמצן הוא 50-70 מ"מ כספית.
75% מההמוגלובין רווי בחמצן.
# במקומות בגוף בהם נדרש יותר חמצן, ישחרר ההמוגלובין יותר חמצן לעומת מקומות אחרים.
הובלת החמצן
הקשר הכימי בין החמצן להמוגלובין: הכוונה לכמות החמצן הנקשר להמוגלובין. ככל שהזיקה קטנה יותר- ייקשר פחות חמצן להמוגלובין.

# בריאות אחוז גדול מאוד של המוגלובין רווי בחמצן. לתאים הגיע ההמוגלובין עם פחות חמצן מכיוון שבדרך חמצן יצא מההמוגלובין, עבר תהליך דיפוזיה לתאים אשר ממנו יפיקו אנריגה.
# בתאים יש כל הזמן ירידה בכמות החמצן ולכן המנגנון גורם לשחרור החמצן מההמוגלובין.
# לחץ חלקי של חמצן- כשאנו נושמים עם החמצן נכנסים לגוף גם חנקן, פד"ח ועוד. לכן, מדובר על לחץ חלקי. על כמה לחץ כל אחד מהמרכיבים מפעיל.
כשהגוף בפעילות הוא צורך יותר חמצן, פולט יותר פד"ח ולכן לחץ הפד"ח עולה. ככל שיהיה יותר פד"ח פחות חמצן ייקשר להמוגלובין. החמצן ישוחרר לרקמת הדם הפעילה (שייצרה פד"ח), כדי "לתת" אנרגיה לפעולות.
ה- פד"ח משמש מערכת בקרה לחמצן.
ואז- אחוז הרוויה בתאים יורד.
בריאות יישמר אותו לחץ חלקי של חמצן.
# אפקט בור- באותו מקום (בתאים), כאשר המאמץ גדל, העקומה תזוז.
#צהבת- מחלה שקשורה לכבד. יכולה להיות וירלית או חידקית.
בעובר או בתינוק הכבד לפעמים לא מספיק לפרק את כל ההמוגלובין ולבנות המוגלובין חדש ואז התינוק חולה בצהבת.
#העובר "סוחב" מאמו את ההמוגלובין- כלומר הזיקה גדולה יותר.
הדם של האמא משחרר חמצן, ותוך כדי כך העובר קושר אותו אליו. כלומר- באותו מקום לאמא יהיה אחוז רוויה נמוך יותר מאשר לעובר.
לעובר יש 80% במקום שבו יש לאם 75% זה מהסיבה שה-5% של האם עדיין משחררים את ההמוגלובין ואילו העובר קושר אותו. העובר "זקוק" לחמצן לתאים.
כשיש לחץ גבוה יותר המוגלובין קשור לחמצן,
כשיש לחץ נמוך פחות המוגלובין נקשר לחמצן.
יש לחץ גבוה בריאות ולחץ נמוך בתאים. לכן החמצן עובר מהריאות לתאים- הוא נקשר ליד הריאות להמוגלובין. כשעובר ההמוגלובין בגוף החמצן משתחרר- ועובר לתאים בדיפוזיה.

אצל אנשים שחיים בגבהים משתחרר הורמון מסויים שמייצר יותר כלי דם אדומים. בגובה- יש להם יותר כלי דם אדומים, ואחוז הרוויה יותר נמוך.
פחות אחוז רוייה (יותר תאים אדומים)= נשימה רגילה))
יותר אחוז רוויה (יותר תאים אדומים)= יותר חמצן((.
בפחות נשימות ודופק יותר נמוך הם יכולים לספק לגוף שלהם (לתאים) יותר חמצן.
כשמטפסים עוצרים ל: מחנה של הסתגלות.
זה בכדי שיהיה זמן לגוף המטפסים להסתגל לגובה (לחץ אוויר נמוך)- הגוף שלהם יתחיל לייצר יותר תאים אדומים.
-הסתגלות- היכולת שלנו כפרט להגיב לסביבה משתנה- הגוף מגיב לסביבה (יותר תאים אדומים(.
-התאמה- למעשה: תורשה. אנשים שאבותיהם חיו באזורים עם לחץ אוויר נמוך- ההורמון יהיה קיים אצלם.
אנשים שבעבר התפתח אצלם מצב של יותר כדוריות אדומות- היה להם יתרון
(חיו יותר טוב)- הם השתלטו על האוכלוסיה, והפכה להיות אוכלוסיה שלמה שלהם.
במרתונים של ריצה- יש אנשים שמוסיפים לעצמם דם (של עצמם) לפני התחרות- וכך יש להם יותר תאי דם אדומים.

סוגי דם-דף חזרה.
את סוג הדם קובעים לפי סוכרים בדם.
.Aישנם שני סוגי סוכרים, אם אחד מהסוכרים מופיע על קרום התא-
.Bאם מופיע המבנה השני-
.AB אם שניהם ביחד-
.O אם אין אף מבנה-
אם מתרימים: מכניסים לגוף דם לא מאותו הסוג- הגוף דוחה את הדם מכיוון שהוא לא מזהה את הסוכר שעליו. יש דחיה של מנת הדם, מתפתחות דחיות בכל הגוף, קרישים ומוות.
אדם שסוג דמו יכול לקבל דם מ-
אדם שסוג דמו יכול לקבל דם מ-
אדם שסוג דמו יכול לקבל דם מ-
אדם שסוג דמו יכול לקבל דם מ-
אם אדם שסוג הדם שלו הוא יקבל דם מ- :
יקרו 2 תגובות חיסוניות:
1.הדם שסוגו ידחה את הדם מסוג . הגוף של המקבל יגיב נגד הדם הנתרם.
2.הדם שסוגו ידחה את הדם מסוג . הדם הנתרם ידחה את הגוף.
יווצרו קרישי דם בגוף והאדם ימות:
הכי נפוץ , אחר כך .
ה- (+) או ה- (-) מתייחס לסוג סוכר שנמצא או לא נמצא על קרום התא.
(+) יוכל לקבל תרומה מ- (-).
(-) לא יוכל לקבל תרומה מ- (+).

הדם: מבנה ותפקוד
דם הוא למעשה רקמה.
כמו שהגוף דוחה רקמות אחרות שלא מתאימות לו, כך הוא ידחה את הדם.
אנמיה: יכול להתקיים מצב של אנמיה מ-2 סיבות:
1.חוסר בכלי דם אדומים.
2.פגיעה במבנה של כלי הדם האדומים. (בתאי הדם- בהמוגלובין- יש ברזל(.
יתכן חוסר בברזל בגלל צמחונות:
1. יש בפרות ובירקות ברזל, אבל לא מספיק לגוף. צריך לאכול בשר- בו יש ברזל.
) קורס- פרק הזמן שעובר עד שעוברים טיפול (
2.חוסר בויטמינים:
כמו ויטמין בצמחים. ויטמין נמצא בבשר.
הגוף של בני האדם לא בנוי מבחינת תפקוד מערכת העיכול – לצמחונות.
תאים לבנים- לתאים לבנים יש גרעין.
לא לכל התאים האדומים אותו מבנה. יש גיוון במבנים בהתאם לתפקיד.
מספר התאים הלבנים קטן יחסית למספר התאים האדומים. אבל יש להם אפשרות להשתכפל.
תפקידם: להגן על הגוף.
התאים הלבנים נוצרים במוח עצם- חלקם בטחול ובקשרי הלימפה.
טסיות דם- כאשר נחתכים יורד דם, אבל לאחר מספר דקות נוצר קריש.
מדוע מתרחשת קרישת דם בפצע? למה לא נוצרים קרישי דם בגוף?
כל עוד זרם הדם חלק (דפנות הורידים והעורקים חלקים) הטסיות זורמות ללא הפרעה.
ברגע שיש חתך- נוצר חתך בדופן, והוא לא חלק. כאשר טסית "נתקלת" בחלק הלא- חלק היא נשברת . ייתכנו גם שטפי דם פנימיים.
טסיות דם שנשברות משחררות חומר שנפגש עם גורמי קרישה, והופך חומר אחר (לא פעיל) לחומר פעיל. החומר ה-2 הופך חומר אחר לפעיל- ואז נוצרים סיבים חלבוניים- רשת שתחסום את הפצע.
תאי הדם נתקלים ברשת- והכדוריות האדומות יתקעו בה וכך נוצר קריש.
לאחר הקריש יתחיל ריפוי של הרקמה.
- הטסיות לא יוצרות קרישים בגוף-הן צריכות להישבר כדי שיהיה פעולה של החומר.
ברגע שהטסיות נשברות שרשרת פעולות שבעקבותה נוצרת רשת סיבים חלבונית.
המופיליה
מחלה תורשתית שמונעת ייצור קרישים. איפיין את בתי המלוכה באירופה (בגלל נישואים בתוך המשפחה). בעיקר אצל גברים- בגלל הכרומוזום- תורשה.
בהמופיליה יש בעיה בתהליך ייצור הסיבים- וכך לא נוצרת רשת, ולא נוצר קריש.
-פתרון לבעיה: נותנים לאנשים (כיום) שחולים בהמופיליה עירוי של גורמי קרישה, עד שהם נהרסים- ואז הם מקבלים מנה אחרת של גורמי קרישה.
קרישי דם
כשמתפתחת טרשת עורקים (הצטברות של כלי דם פנימיים בעורק)- הטסיות נתקלות במשקעים- ונוצרת תגובת שרשרת שמובילה ליצירת קריש דם בתוך העורק.
אם הקרישים יסחפו בדם למקום שהוא צר יותר- כמו המוח, הריאות וכו'- הוא ייתקע ויהיה מוות.

מערכת הלימפה
מערכת הובלה נוספת פתוחה חד כיוונית.צינורות הלימפה סגורים בצד אחד, ונאספים אל צינור לימפה ראשי המתחבר לוריד ראשי, קרוב להתחברות הוריד אל הוריד הנבוב העליון.
בסופו של דבר- הלימפה מנקזת את הנוזלים למערכת הדם.
תפקידיה-
1. מהדם עוברים אל הנוזל הבין- תאי מים מומסים במעט חלבונים. הבעיה: הצטברות חלבונים תעלה את הריכוז האוסמוטי ויש חשש ליציאת מים מהתאים וכלי הדם. החלבונים אינם יכולים לעבור חזרה אל הנימים מכיוון שהם גדולים מידי לעבור בכוח הדיפוזיה בלבד.
# הומאוסטזיס- במקום אחד יש ריכוז גבוה- אז יהיו מים שיזרמו אליו כדי לפזר את החומר.
הנוזלים והחומרים השונים בדם יוצאים מהנימים ומגיעים אל הנוזל הבין תאי. מטרתם לפזר את הריכוז של חומרים שונים (כמו- חלבונים וכו').
2. בקשרי הלימפה הפזורים לאורך הלימפה נוצרים תאים לבנים המסייעים בהגנה מפני זיהומים. חיידקים החודרים לגוף מגיעים לקשרי הלימפה וניתן לפעמים לחוש בהתנפחות הנובעת מדלקת באותם קשרים.
3. השומנים אינם מסיסים במים ולכן עיכולם ממושך. התחליב הנוצר במעיים נספג בחלקו לנימי הלימפה, שם נמשך פירוק התחליב לטיפות זעירות עוד יותר עד שגודל יתאים לתקיפה ע"י אנזימים מפרקי שומנים.

מערכת ההפרשה
דוגמה למערכת ההפרשה: הכבד- בפירוק חלבונים נוצר אמוניה- חומר רעיל. אנזימים בכבד מפרקים, משנים אותו לחומר אחר: שתנן. השתנן רעיל, אבל כשהוא ברמה נמוכה- הנזק לתאים הוא נסבל ומאפשר להוביל את החומר למערכת הפינוי.
תפקידי מערכת ההפרשה:
1. פירוק חלבונים: בכבד אמוניה מתפרקת לשתנן שמתפנה ע"י הפרשה.
2. שמירה על ריכוז תקין של מלחים.
3. סילוק חומרים שאינם אמורים להמצא בגוף- תרופות.
בכל פעימה של הלב כ-רבע מכמות הדם שיוצאת ממנו עוברת לכליות. ליד הכליות עובר אבי העורקי הבטני. זאת אומרת ש-רבע מכמות הדם נמצאת בתהליך של סינון וניקוי. זה מספיק לשמור על הדם במצב תקין.
מבנה הכליות:
קליפת הכליה- עשויה ממליוני תתי יחידות- שנקראים נפרונים. בהם נעשית פעולת הסינון.
ליבה- מהנפרונים נאסף כל השתן הנותר אל הצינורות השופכים אותו אל אגן הכליה ואל שלפוחית השתן.
נפרון- איבר שעושה את פעולת הסינון.
העברה פעילה- הגוף משקיע אנרגיה בהעברה שהיא בניגוד לחוקי הטבע.
עורק- נים- עורק- נים- וריד.
מבנה זה יוצר לחץ בנימים, שדוחף כמעט את כל החומרים מעל תאי הדם לעבר הקופסית.
הדם לא עובר מהנים לוריד כי המערכת צריכה חמצן, וכך הוא מושקע יותר טוב.
הלחץ הוא הגורם שגורם לחומרים לצאת ודוחק את כולם אל הקופסית, נוצר לחץ שנגרם במטרה לייעל את יציאת החומרים מהדם אל הקופסית.
אחר כך הצינור שמוביל את התסנין (לפני שהוא הופך לשתן) נצמד שוב להסתעפויות שנותנות לחומרים שלא אמורים לצאת מהגוף- לחזור.
באבובית:
# בנימים זורם דם.
# באבובית בנפרון תסנין
הם צמודים-> לכן דיפוזיה מתבקשת כאן.
נוגד את חוקי הדיפוזיה!
כל הגלוקוז חוזר לדם, וגם כמעט כל המים, וחלק מהמינרלים.
-מעבר מהתסנין לדם- קליטה חוזרת.
מעט חומרים עוברים מהדם לתסנין.
-> העברה אקטיבית!!! דרושה השקעת אנרגיה!
פוספו ליפידים:

כדי שחומר יעבור:
התא יכול להשקיע אנרגיה כדי לווסת באופן בררני את החומרים שיוצאים ונכנסים.
באבובית חלבון מיוחד היודע לבצע, לשאוב ולברור את החומרים שצריכים לחזור לדם.
פעולה זו מנוגדת לתהליך הדיפוזיה ונעשית ע"י האבובית.
-שטח המגע גדול מאוד.
-ריכוז וכמות השתן משתנה מיום ליום.
כמות המים בגוף לא מתווסתת תוך שניות, זהו תהליך שלוקח זמן- ולכן המערכת ההורמונלית מפקחת עליו.
.ADHהגורם המווסת את ריכוז השתן במצבים משתנים הוא הורמון-
אם יש בתסנין ריכוז מלחים גדול- אז יש ריכוז מים נמוך ולהפך.
כאשר ריכוז המלחים גבוה- מערכת העצבים תעביר על כך מידע למוח- ואז יופרש ההורמון ויוחזרו יותר מים אל הדם באבובית. כמות המלחים בדם- היא הדבר שמווסת.
דיאליזה
מחלות זיהומיות פוגעות בכליות, ובתהליך הדיאליזה מסייעים לגוף להיפטר מחומרים לא רצויים, אבל אין שמירה על הומאוסטזיס. גבולות הריכוזים קיצוניים מאוד.

כאשר משתילים כלייה ייתכנו בעיות התאמה.
ככל שההתאמה יותר טובה- כך קטן הסיכוי שיהיו בעיות. אם הכלייה לא תתאים- תתעורר תגובה דלקתית ואז או שיוציאו את הכלייה או שהבנאדם ימות.
התאמה של 100% יכולה להיות רק אצל תאומים זהים.
רוצים לקבל את הסיכומים לבגרות ישר לפייסבוק שלכם? עשו לנו לייק: