ביל"ו

מקצוע: היסטוריה, כיתה: י', מאת: Switch man, פורסם: 15/05/2008

הביל"ויים

השנים השנים 1881-1882 היו קשות ליהודי רוסיה.
בעקבות גל הפרעות "סופות בנגב" בדרום רוסיה ואוקרינה
התארגנה קבוצת בני נוער, שקראו לעצמם ביל"ו ("בית יעקוב
לכו ונלכה") הם היו סטודנטים, רווקים שהתרחקו מהדת
ובראשם עמד ישראל בליקנד. בין השנים 1882-1903 עלו
כ-50 מהם עלו לארץ ישראל.
הביל"ויים היו חסרי כל ולא יכלו לממש רעיון ישוב משלהם,
לכן פנו אל בית הספר החקלאי מקווה ישראל כפועלים חקלאים.
בחודש שבט תרמ"ג 1883 הגיעו 16 בילויים להתישב בראשון
לציון.
זלמן דוד לבונטין ומייסדי המושבה ראשון לציון שמחו לקראתם,
כיראו בהם כח עזר שיוכל לתרום לגידול המושבה, אך היו גם
שהתנגדו לבוא בשל התרחקותם מן הדת ובשל החשש שמא
יגזלו פרנסתם של המייסדים.
על הגבעה במקום בו ניצב בית הכנסת הגדול, הוקם צריף עבור
הביל"ויים. חציו שימש לגברים וחציו ארווה לסוסים. החיים
בצריף
היו קשים: חם בקיץ, קר בחורף, צפיפות ופרעושים לרב.
בראשית דרכם במושבה שימשו הביל"ויים כפועלים שכירים,
והועסקו
בעבודות ציבוריות כגון: חפירת הבאר ונטיעת אילנות. קצבת
הברון לא הספיקה למחייתם. לא הייתה להם זכות להביע דעה,
לבחור או להיבחר לוועד המושבה.
למרות התנאים הקשים היווה צריף הביל"ויים מרכז חברתי
שוקק חיים גם לבני נוער של המושבה ראשון לציון. כעבור זמן
מה שופרו תנאי החייהםבמידת מה ונבנו עבורם מספר בתים.
לרבוצת התנאים של המושבה נוספו במרוצת הזמן חברים
אחדים,
בחודש כסלו תרמ"ה
הקימו תשעה מהם את המושבה גדרה. המושבה ראשון לציון
נותרו
שמונה ביל"ויים אשר השתקעו בה והקימו בה את ביתם.