תפריט ראשי
חדשות האתר
פרוייקט הרחבת אתר הסיכומים 2014 יוצא לדרך, ואנחנו צריכים את העזרה שלכם! לחצו כאן לפרטים
שימו לב שתיקנו כמה סיכומים שהיו חתוכים, תודה לגולשים הנאמנים שהעירו לנו על כך.
סקר
רשימת תפוצה
צורפת בהצלחה לרשימת התפוצה. תודה על שיתוף הפעולה!
חברתי
אנטיגונה
מקצוע: ספרות, כיתה: י"א, מאת: אנונימי, פורסם: 30/11/-0001
הולכים לסרט? allmovies.co.il מרכז במקום אחד את כל ההקרנות בכל בתי הקולנוע!
סיכום על המחזה אנטיגונה מאת סופוקלס.
מחזה
"אנטיגונה" / סופוקלס
המחזה "אנטיגונה" נכתב ע"י סופוקלס ,שחיי במאה החמישית לפני הספירה, בין השנים 495- - 400. תקופתו מכונה בהיסטוריה היוונית תור הזהב של פריקלס. מחזותיו של סופוקלס זכו מיד עם העלתם לבמה להוקרה רבה, ולאחר שהמחזה ,אנטיגונה" הוצג לראשונה, סופוקלס קיבל תואר סטרטגוס, שפירושו מצביא, וקבל תפקידים חשובים בצוות הניהול של העיר אתונה. המחזה "אנטיגונה" הוא חלק מטרילוגיה ,והמחזה שקדם ל,אנטיגונה" הוא "אדיפוס".
מבנה המחזה על פי תרגומו של אהרון שבתאי
שורות 1-99 : פרולוג
שורות 100-161 : פרודוס
שורות 162-331 : אפיסודיון ראשון
שורות 332-375 : סטסימון ראשון
שורות 376-581 : אפיסודיון שני
שורות 582-625 : סטסימון שני
שורות 626-780 : אפיסודיון שלישי
שורות 781-800 : סטסימון שלישי
שורות 801-943 : אפיסודיון רביעי
שורות 944-987 : סטסימון רביעי
שורות 988-1114 : אפיסודיון חמישי
שורות 1115-1154 : סטסימון חמישי
שורות 1155-1353 : אקסודוס
סיכום עלילת המחזה
שורות 1-99 : פרולוג
הפרולוג הוא האקספוזיציה של המחזה. כאן מועלית הבעיה המרכזית, שנדונה במחזה, מקום ההתרחשות, הזמן והרקע.
המשתתפים - אנטיגונה ואיסמנה.
מקום ההתרחשות - ארמון המלך קריאון בתביי.
הזמן - מוקדם בבוקר לאחר שנודע גורל הקרב.
הרקע - אנטיגונה ואיסמנה, שתי אחיות בנותיו של אדיפוס, ושני אחיהם איטוקלס ופולינקס, לחמו זה כנגד זה והרגו איש את אחיו. המלך קריאון צווה לקבור את איתוקלס, שהגן על עירו ואסר לקבור את פולינקס, שבגד בעירו. אנטיגונה מודיעה לאחותה כי בדעתה להפר את צוו המלך ולקבור את פולינקס, מכיוון שזה על פי חוק האלים. איסמנה חוששת, מנסה לדבר על ליבה של אנטיגונה לשמור על חוק המלך גם אם הוא מנוגד לחוק האלים. אנטיגונה אינה מוכנה לכל פשרה או פתרון אחר, על כן היא נחושה בדעתה ואינה נרתעת מן העונש הצפוי לה, והנאמנות למשפחה בעיניה ערך מקודש. שתי האחיות נפרדות, אנטיגונה מתגלה כקיצונית, בעלת אמונה ללא עוררין ובטוחה בצדקתה. איסמנה אינה מוכנה להלחם מלחמה אבודה מראש בעולמם של גברים ומודעת לחולשתן מבחינת המעמד שלהן ועצם היותן נשים.
שורות 100-161 : פרודוס
שיר כניסה של המקהלה. בשיר זה שרה המקהלה שיר הלל לנצחון ומביעה שמחה להתחלתה של תקופה חדשה ,שבה ברכת האלים.
שורות 162-331 : אפיסודיון ראשון
קריאון, השליט החדש, נכנס לבמה חדור אופטימיות ובטחון במעשיו. עבורו ההחלטה שלא לקבור את פולינקס היא ההחלטה הנכונה, והוא מביע בוז כלפי מי שמעדיף ידידות על פני טובת הכלל , מבטיח להמשיך ולדאוג לבטחון העיר וטובת העם. המקהלה אינה מאשר את החוק ,שחוקק, אולם ראש המהקלה מתיחס באופן עקיף באומרו ,שמי הוא האוויל שיפר חוק זה. מתוך דברי קריאון אפשר להסיק שהוא שליט דמוקרט ונאור המכבד את האלים.
הופעת השומר מאירה את קריאון באור חדש. השומר פוחד לבוא מכיוון שחושש שמא הוא יואשם על ידי קריאון בהפרת הצוו. לאחר דברי מבוא מפותלים,שיש בהם מן ההרפיה הקומית, הוא מספר למלך כי יד נעלמה קברה את פולינקס . לשמע דברים אלו קריאון מאבד את סבלנותו ומתגלה כרגזן קצר רוח, ומעלה את ההשערה ,שמי שבצע זאת עשה מעשה זה בגלל בצע כסף. קריאון אינו מעלה על דעתו סיבה אידיאולוגית. המקהלה רומזת שאולי יד האלים בדבר, אך קריאון ממאן להקשיב ומשלח מעליו את השומר ודורש ממנו להביא לפניו את מי שקבר את פולינקס. קריאון אינו מקשיב לעומק דברי המקהלה שיותר מרומזת לו על כך ,שנראה שהצוו אינו מקובל לא על אנשי תביי ולא על ידי האלים.
שורות 332-375 : סטסימון ראשון
המקהלה שרה שיר הלל לאדם, לפועלו, למחשבותיו, תושייתו, חוכמתו ויכולתו להכניע את הטבע לצרכיו. אך יחד עם זאת את הבעיה המרכזית של חיי האדם - הגאווה. כאן רומזת המקהלה על חטא היבריס, שהיא אחת מתכונותיו של הגיבור הטראגי ותכונה זו מובילה אותו לקטסטרופה.
שורות 376-581 : אפיסודיון שני
באפיסודיון זה מוצג הקונפליקט המרכזי שבין קריאון לאנטיגונה. השומר חוזר לארמון, עם אנטיגונה. הוא מספר בפירוט רב את מעשה הקבורה תוך ציון מעשיה של אנטיגונה כמעשה שנתמך על ידי האלים, שעזרו לה ביצירת רוח וענן אבק,שבגללם השומרים לאלצו לעצום עיניהם. הטקס אותו ערכה אנטיגונה הוא טקס דתי, והיא מתוארת כציפור החוזרת אל קן שדוד.
הויכוח בין קריאון לאנטיגונה - הויכוח מתנהל הן במישור האישי והן במישור האידיאולוגי.
במישור האישי - אנטיגונה טוענת שהעם תומך בה,אולם רק היא העזה לעשות את המעשה. היא טוענת שנוצרה לאהוב ולא לשנוא. אם היא מכונה טיפשה היא כזו רק בעיני שוטה.
במישור האידיאולוגי - היא קיימה את צו האלים הקודם לצו המלך. סוף כל אדם למות והיא תשמח למות. יש לכבד את המת.
איסמנה וקריאון - איסמנה מגיעה לארמון ומבקשת מקריאון לחון את אנטיגונה,שעתידה להיות אשת בנו. כמו כן היא מוכנה לקחת על עצמה את האשמה. קריאון ממאן להקשיב לקול ההגיון והוא מצווה להוציא את שתיהן מן הבמה.
שורות 582-625 : סטסימון שני
המקהלה מציגה את ההיסטוריה המשפחתית של אנטיגונה ואיסמנה,שהן בנות אדיפוס מבית לבדקוס, ובית זה קולל על ידי האלים. בדברי המקהלה מוזכר הגורל של אנטיגונה שנחרץ, וגם חטא הגאווה.
שורות 626-780 : אפיסודיון שלישי
באפיסודיון זה הקונפליקט הוא בין קריאון לבנו היימון. הויכוח נחלק לשני חלקים. בחלק הראשון היימון אומר לקריאון דברים,שקריאון רוצה לשמוע, ובחלק השני תוקף אותו.
החלק הראשון : דברי שבח של היימון לקריאון ,ודברים אלו מתקבלים בברכה על ידי קריאון, שרואה בכך אות לנאמנות של בנו ולכך שלא נכנע לאשה. בכך מוצג היימון כמי שרואה עצמו כשליט הבא היודע לציית ,נאמן ומעדיף את טובת הכלל על טובתו האישית. כמו כן רואה קריאון בבנו מי שמאמין הצו המלך מעל לכל, וכל פריצה בחוק המלך עלולה למוטט את השלטון.
החלק השני : היימון תוקף את קריאון וטוען שאביו אינו מקשיב לרחשי לב נתיניו, אינו מגלה גמישות כמו עץ שאינו גמיש ואינו מתכופף בפני הרוח. כמו כן הוא מבקש מאביו לגלות חוכמה מכיוון שרק החכם מוכן להודות בטעות. קריאון תוקף אותו על שהימון הוא אדם צעיר ומעז לתת עצה למבוגר ממנו. העימות מתעצם כאשר קריאון רואה בבנו, בניגוד לדבריו הראשונים, מי שמונחה על ידי אישה, וחוזר ומדגיש את החלטתו לבצע את גזר דין המוות,שנגזר על אנטיגונה. הימון מביע את אהבתו לאנטיגונה ואומר לקריאון שלא יראה יותר את פניו. הימון הוא דמות משנית והוא אינו יכול לעשות דבר מלבד הויכוח עם אביו. אין בכוחו להציל את אנטיגונה. אולם דרך הויכוח מתחדד המעשה של קריאון, חטאו וסבלו.
שורות 781-800 : סטסימון שלישי
המקהלה שרה על האהבה ועל כוחה של האהבה.
שורות 801-943 : אפיסודיון רביעי
אפיסודיון זה מציג את אנטיגונה למול המקהלה, כאשר ברור לה שהיא מובלת למערה בה תמצא את מותה, והיא מספידה את עצמה. באפיסודיון מתגלה צד נוסף באישיותה והוא הצד האנושי. אנטיגונה בדבריה עורכת השוואה בינה לבין בנות אלים ,אולם המקהלה מזכירה לה כי בדבריה יש מן הגאווה והיא אינה בת אלים אלא בת אדם. גם כאן נוגעת המקהלה בנושא חטא הגאווה ותוצאות חטא זה. אנטיגונה מכנה את המקהלה ידידים והם מכנים אותה ביתי וראש המקהלה מביע צערו על גורלה. המקהלה אומרת שהיא מצדיקה את מעשיה של אנטיגונה אך אנטיגונה היא שבחרה את גורלה. קריאון מופיע ואז אנטיגונה מתארת את שמחתה על מותה הקרוב ועל כך שהיא עתידה לפגוש בעולם המוות את אחיה ובני משפחתה.
שורות 944-987 : סטסימון רביעי
המקהלה מנחמת את אנטיגונה המובלת אל מותה על ידי דוגמאות מן המיתולוגיה. בסיפורים אלו מסופר על בני אנוש שנענשו על ידי האלים לאחר שחטאו בחטא הגאווה. המסר מן הדוגמאות האלו הוא שאדם אינו יכול לשנות את גורלו.
שורות 988-1114 : אפיסודיון חמישי
קריאון ניצב למול הנביא העיוור טריסיאס, וכאן שיא העימות בין חוק המלך לחוק האלים. טריסיאס מספר על התופעות העל טבעיות ,שמהן למד כי בארמון נעשה מעשה חטא, ועל כן ביקש מנערו להוליכו לארמון. בתחילת העימות קריאון ממשיך להיות עקשן וגא ואף מעליב את הנביא באומרו ,שבא אליו לאחר שקיבל שוחד.רק לאחר שראש המקהלה אומר לו ,שמעולם הנביא לא אמר דבר שאינו נכון, מחלחלים דברים אלו בליבו של קריאון והוא מבין כי הנביא צדק. בשלב זה הוא פונה אל ראש המקהלה ומבקש עצה, והתשובה אותה הוא מקבל היא שילך ויתקן את העוול שעשה. כלומר, ישחרר את אנטיגונה ויקבור את פולינקס. בסיום תמונה זו ישנה שירה אופטימית של המקהלה. בשיר זה היא פונה לדיוניסוס אל היין,שהוא גם האל של תביי, מתוך הרגשה שהנה העוול עומד בפני תיקון. שירה זו באה להעצים את הקטסטרופה שתתרחש מאוחר יותר, כאשר יתברר גודל האסון.
שורות 1155-1353 : אקסודוס
השליח שמופיע בתמונה זו מודיע על הקטסטרופה, מותם של היימון ושל אירודיקה וכשלונו של קריאון להציל את אנטיגונה. הוא בחר לקבור קודם את פולינקס ורק אחר כך הלך לשחרר את אנטיגונה ואחר את המועד. קריאון המודה בחטאו ומודה שבגלל גאוותו שילם את המחיר היקר כל כך. החוקים האמיתיים הם חוקי האלים. האדם מתגלה בתבונתו רק מאוחר מדי. הסדר הושב על כנו בכך שפולינקס נקבר על פי חוק האלים, אך אין אפשרות למנוע את הקטסטרופה.